"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

סערת התפילות בתל אביב: כל כך מהר שכחנו?

עיריית ת"א, ששוב אוסרת תפילות בהפרדה במרחב הציבורי, מחזירה אותנו בכוח אל ימי הפילוג והקרע, שאותו ניצל האויב ב-7 לאוקטובר

,עודכן
0השמעה
העימותים בכיכר דיזנגוף בתפילת יום כיפור. צילום: גדעון מרקוביץ'

ושוב, באדיבות עיריית ת"א, כמו ביום הכיפורים לפני שנה, אנו עלולים ליפול לאותם בורות של קרע ופירוד, כאילו לא היה לנו כאן 7 באוקטובר, כאילו זכרוננו נמחק, כאילו האוייב לא ניצל עד תום את הסדקים והקרעים, שבטיפשות יצרנו אז.

רגע לפני כניסת הצום: עימותים בכיכר דיזנגוף על רקע ההפרדה המגדרית בתפילת כיפור (ארכיון)| איתן אלחדז/TPS

עיריית ת"א, שאתמול (שני) שוב הודיעה, כי תאסור תפילה בהפרדה (בין נשים לגברים) במרחב הציבורי ביום הכיפורים הקרוב ובחגי תשרי, לא רק מונעת מציבור חילוני – מסורתי שאינו חש בנוח בבתי כנסת, בחירה חופשית ודמוקרטית בסדרי תפילה מסורתיים, אלא מתעקשת לשוב אל אחד משיאי הפילוג והקרע הגדול שחוותה החברה הישראלית רק לפני שנה, ביום הכי קדוש וקונסנסואלי בלוח השנה היהודי.

לכל מי ששכח, הנה תזכורת: לפני כעשרה חודשים שעברה פגעו חילונים קיצונים בתפילות יום הכיפורים בחוצות ת"א והביאו עלינו מראות קשים של מתפללים ומתפללות, דומעים מתסכול, עלבון ועוגמת נפש. הזעזוע היה משותף אז גם לחילונים וגם לדתיים. ימים ספורים אחר כך, הוסיפה אותה עירייה חטא על פשע וכ'נקמה' על מה שנראה לה כהפרה של החלטת בג"ץ, אסרה להקים במרכז ת"א סוכות ולקיים שם הקפות שניות במוצאי שמחת תורה. את דילמת ההקפות השניות, 'פתרו' לנו הפלסטינאצים החדשים מחמאס, בטבח נורא, בבוקר יום שמחת תורה. באותו ערב, כבר לא הייתה לאיש דילמה.

יום כיפור שעבר בכיכר דיזנגוף בתל אביב,צילום: גדעון מרקוביץ'

התנהלות עיריית ת"א אז הייתה הדמוקרטיה במירעה, כזו שמוכנה 'לסבול' רק את מה שנראה ומסתדר לה השקפתית, כזו שאינה מוכנה להכיל את מה ששונה ואחר ממה שהיא מאמינה בו. ההחלטות אז, יצקו עוד חומרי בעירה לאוירת העימות והפילוג ששררה בלאו הכי בארץ באותם הימים. חמאס וחיזבאללה – הדברים תועדו כבר פעמים רבות, גם מעל דפי עתון זה – ניצלו את אוירת הפילוג והקרע, שהייתה שיקול מכריע במועד שבו בחרו לתקוף את ישראל.

האם עכשיו הוא הרגע הנכון ליצור שוב עימות דומה? ועוד באמצע מלחמה? אחרי שכבר נכווינו באש פעם אחת? תפילה בהפרדה ביום הכיפורים במרחב הציבורי אולי מאיימת על על שוליים קנאיים וקולניים, אך לא על הרוב שחפץ בהידברות ובסובלנות, ולא בהחלטות חד צדדיות שפוגעות באופי הפלורליסטי של ת"א.

יש מספיק זמן עד תקופת החגים, כדי לשנות את ההחלטה. תפילות מעורבות ושאינן מעורבות, התקיימו בחוצות העיר העברית הראשונה לאורך שנים וכל אחד בחר מה שהתאים לו. עיריית ת"א כלל אינה צריכה להתערב בכך. זה מקרה מובהק שבו יש להשאיר מקום רחב ל'חוכמת ההמונים'. נסו לדמיין מציאות שבה העירייה אוסרת הפרדה במרחב הציבור לא על יהודים, אלא על מוסלמים. אופס, אין צורך לדמיין. רק לפני חודש וחצי התקיימה בפארק יפו תפילה לרגל חג הקורבן המוסלמי; תפילה המונית, גברים לחוד, נשים לחוד, עם סימון ברור שמציין את קו ההפרדה ביניהם. נכון שזו פגיעה קשה בפלורליזם?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר