סערת התפילות בתל אביב: כל כך מהר שכחנו?

ושוב, באדיבות עיריית ת"א, כמו ביום הכיפורים לפני שנה, אנו עלולים ליפול לאותם בורות של קרע ופירוד, כאילו לא היה לנו כאן 7 באוקטובר, כאילו זכרוננו נמחק, כאילו האוייב לא ניצל עד תום את הסדקים והקרעים, שבטיפשות יצרנו אז.

עיריית ת"א, שאתמול (שני) שוב הודיעה, כי תאסור תפילה בהפרדה (בין נשים לגברים) במרחב הציבורי ביום הכיפורים הקרוב ובחגי תשרי, לא רק מונעת מציבור חילוני – מסורתי שאינו חש בנוח בבתי כנסת, בחירה חופשית ודמוקרטית בסדרי תפילה מסורתיים, אלא מתעקשת לשוב אל אחד משיאי הפילוג והקרע הגדול שחוותה החברה הישראלית רק לפני שנה, ביום הכי קדוש וקונסנסואלי בלוח השנה היהודי.

לכל מי ששכח, הנה תזכורת: לפני כעשרה חודשים שעברה פגעו חילונים קיצונים בתפילות יום הכיפורים בחוצות ת"א והביאו עלינו מראות קשים של מתפללים ומתפללות, דומעים מתסכול, עלבון ועוגמת נפש. הזעזוע היה משותף אז גם לחילונים וגם לדתיים. ימים ספורים אחר כך, הוסיפה אותה עירייה חטא על פשע וכ'נקמה' על מה שנראה לה כהפרה של החלטת בג"ץ, אסרה להקים במרכז ת"א סוכות ולקיים שם הקפות שניות במוצאי שמחת תורה. את דילמת ההקפות השניות, 'פתרו' לנו הפלסטינאצים החדשים מחמאס, בטבח נורא, בבוקר יום שמחת תורה. באותו ערב, כבר לא הייתה לאיש דילמה.

התנהלות עיריית ת"א אז הייתה הדמוקרטיה במירעה, כזו שמוכנה 'לסבול' רק את מה שנראה ומסתדר לה השקפתית, כזו שאינה מוכנה להכיל את מה ששונה ואחר ממה שהיא מאמינה בו. ההחלטות אז, יצקו עוד חומרי בעירה לאוירת העימות והפילוג ששררה בלאו הכי בארץ באותם הימים. חמאס וחיזבאללה – הדברים תועדו כבר פעמים רבות, גם מעל דפי עתון זה – ניצלו את אוירת הפילוג והקרע, שהייתה שיקול מכריע במועד שבו בחרו לתקוף את ישראל.

האם עכשיו הוא הרגע הנכון ליצור שוב עימות דומה? ועוד באמצע מלחמה? אחרי שכבר נכווינו באש פעם אחת? תפילה בהפרדה ביום הכיפורים במרחב הציבורי אולי מאיימת על על שוליים קנאיים וקולניים, אך לא על הרוב שחפץ בהידברות ובסובלנות, ולא בהחלטות חד צדדיות שפוגעות באופי הפלורליסטי של ת"א.

יש מספיק זמן עד תקופת החגים, כדי לשנות את ההחלטה. תפילות מעורבות ושאינן מעורבות, התקיימו בחוצות העיר העברית הראשונה לאורך שנים וכל אחד בחר מה שהתאים לו. עיריית ת"א כלל אינה צריכה להתערב בכך. זה מקרה מובהק שבו יש להשאיר מקום רחב ל'חוכמת ההמונים'. נסו לדמיין מציאות שבה העירייה אוסרת הפרדה במרחב הציבור לא על יהודים, אלא על מוסלמים. אופס, אין צורך לדמיין. רק לפני חודש וחצי התקיימה בפארק יפו תפילה לרגל חג הקורבן המוסלמי; תפילה המונית, גברים לחוד, נשים לחוד, עם סימון ברור שמציין את קו ההפרדה ביניהם. נכון שזו פגיעה קשה בפלורליזם?