אגם גולדשטיין אלמוג: "ביקשתן ממני, תספרי הכול רק שהוא לא ייגע בנו שוב"

"אני נתתי הכול בעזה, הייתי קמה בבכי, אמרתי לאמא שאין לי כבר כוח יותר", כך אמרה הערב (שני) החטופה המשוחררת אגם גולדשטיין אלמוג בכיכר החטופים בתל אביב, במסגרת הקרנת סרט על הפגיעות המיניות בשבי "זעקות ואז שתיקה".

"הסתכלנו בעיניים אחת של השנייה וביקשתן ממני, תספרי הכול רק שהוא לא ייגע בנו שוב", סיפרה על החטופות ששהו איתה בשבי. "לזה אין דרכי התמודדות. זה לא כתוב באף נייר, לא אצל שום פסיכולוג לא כתוב מה עושים אחרי הבטחות בין שבויים, לא התמודדתי מעולם עם שברון לב כזה. לא מסוגלת יותר בין האבל והאובדן לנוע גם בתחושה של פספוס והפקרה. לא מסוגלת שתתפספס העסקה".

עוד סיפרה: "הסתכלנו בעיניים אחת של השנייה ואני הבטחתי לכן, שאעשה הכל, הבטחתי לכן שעוד רגע אתן משתחררות".

"מאז שהשתחררתי אני נעה בין בכי על הקברים של אבא שלי ושל אחותי, לבין השמחה וההתרגשות העצומה על זה שאני בחיים, לבין המאבק עליכן והתמונה שלכן ברגע בו עזבנו אתכן.
כבר כל כך קשה לי למצוא מילים, כל כך קשה לי לעמוד פה מול משפחות של חטופים, שחלקן משפחות של חטופים שפגשתי בשבי, כל כך קשה לחכות בתוך עולם של עליות ומורדות כל כמה שניות בודדות".

"נתתי הכל בעזה והייתי שואלת את עצמי בשביל מה? בשביל מי? לקח לי זמן למצוא תשובה. בשביל החיים, אתן הכול. אני חיה, צריכה לחזור למשפחה, צריכה לספר את הסיפור שלי, את הסיפורים ששמעתי. נלחמתי. והן, נלחמות! איזה לוחמות! ממש ברגע זה, הן נותנות הכול.
מכניסות לעצמן מחשבות טובות, מזכירות לעצמן שהן בחיים. אתם יודעים כמה זה קשה להזכיר לעצמך שאתה חי כשהמוות עוטף אותך מכל כיוון?"

"ניתנה לי ההזדמנות להשתתף בסרט כל כך חשוב, סרט שהוא תיעוד היסטורי לפשעי המין של חמאס במתקפת הטרור האכזרית בשבעה באוקטובר", הוסיפה. "הסרט הזה הוא על מציאות, מציאות בה נשים נאנסו, עונו, נשחטו. הסרט הזה הוא על מציאות בה פוגעים מינית בנשים בשבי, הסרט הוא על פגיעות בנשים שאחריהן רק שקט נותר. והסרט הזה הוא על אותן הנשים שאנחנו כל כך קרובים להציל, כל כך קרובים למנוע מהם פגיעה, או עוד פגיעה"

"הסרט הוא קשה אבל נוכל לעשות עוד סרט, עוד סרט בו המציאות היא שכל הנשים ששם חוזרות אלינו. פגועות וכואבות, אך אמיצות ונחושות להחלים ולהילחם. סרט בו כל החטופים חוזרים. זה יהיה סרט על מדינה שמתרוממת מהמכה הכי קשה שספגה. הסרט הזה הוא תזכורת שהם מחכים לנו כל כך. שיש את מי להציל".

"כמה זה קשה להילחם ולעשות הכול ולהישאר תקוע באותה מנהרה. וכמה טוב זה עושה לשמוע שאנשים מתאספים כי הם בעד השחרור שלך, כי הם רוצים להחזיר אותך הביתה"

"אסיים בתקווה שהסרט הבא יהיה על מציאות בה כולם חוזרים. חזקים עם מבט לפנים".