"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זיקים: אם אפילו החוף לא בטוח - איך יחזרו? | זה לא אותו הבית

כמעט תשעה חודשים אחרי אותה שבת שחורה, חזרנו למושבים ולקיבוצים שלאורכו, כדי לגלות שגם אם מקומות העבודה השתקמו - מרבית התושבים עדיין לא ממהרים לחזור • מי שבכל זאת חזר, חי בחוסר ודאות ועם המון תסכול כלפי רשויות הביטחון והמדינה • עמוס תשובה, יו"ר האגודה בזיקים: "כל בית שלישי ריק והאנשים השתנו מבחינה מנטלית"

,עודכן
0השמעה
זיכרונות מרים מהחוף. זיקים. צילום: לירון מולדובן

כביש 232 הוא העורק הראשי של עוטף עזה, זה שב־7 באוקטובר הפך לנתיב מוות אשר הותיר אחריו מראות בלתי נתפסים של קורבנות, שלדי מכוניות והרבה סימני שאלה לגבי העתיד.

כביש 232 הוא העורק הראשי של עוטף עזה,צילום: לירון מולדובן

אף שרגלו של מחבל אחד לא דרכה בקיבוץ זיקים עצמו, החוף הסמוך לו סגור מאז 7 באוקטובר - זכר לטבח הנורא שהתחולל במקום עם תחילת המתקפה, כאשר מחבלי חמאס חדרו באמצעות סירות מן הים. כשביקרנו שם השבוע, כמעט תשעה חודשים לאחר מכן, כל האזור שמסביב לקיבוץ רועם מהפצצות צה"ל, כמו פותח פצעים ישנים שמעט נסגרו, וזאת רק אחת מהסיבות שמונעות חזרה מאסיבית של תושבים.

נכון להיום חזרו לקיבוץ 470 תושבים (45%), ועמוס תשובה, יו"ר האגודה בזיקים, מספר על תמונת המצב: "לא נפגענו פיזית, הבתים פה שלמים, הקרב היה בחוץ, ליד הגדר. מצד אחד יש לנו גבול עם עזה ומצד שני זה הים, אבל התושבים אומרים שאם הים שלנו לא בטוח, אז איך מצפים מהם לחזור?"

"בסוף המקום הכי טוב להיות בו הוא הבית". עמוס תשובה,צילום: לירון מולדובן

"מי שחזרו אלה בעיקר המבוגרים ותושבים ללא ילדים. מערכות החינוך לא פתוחות עדיין וזה מאוד קריטי, כי צריך למצוא לנוער תעסוקה. אנחנו עושים המון פעילויות שיקום של היישוב, מינהלת תקומה מעבירה כספים לטיפול והשתמשנו בחלק הגדול של הכסף".

"עוד סכום צריך להיכנס כדי להמשיך את תהליך השיקום של המקום, בכל זאת - היו פה חיילים במשך זמן ממושך בשטח הקיבוץ ויש מקומות שדורשים שיפוץ. מבחינת תשתיות בחוץ, הצבא עבד פה באופן רציני וצריך לשקם. אפילו שלא נכנס לכאן מחבל אחד, עדיין יש הרבה עבודה".

זיכרונות מרים מהחוף. זיקים,צילום: לירון מולדובן

אחד ההיבטים החשובים ביותר במסגרת השיקום הוא החוסן הנפשי של התושבים. תשובה מספר: "המועצה עוזרת בזה עם סדנאות שונות לילדים ולמבוגרים. עומדים גם לפתוח מועדון נוער, בעיקר כדי שלא יסתובבו ללא מעש. בסוף המקום הכי טוב להיות בו הוא הבית, אבל זה רחוק מלהיות כזה באמת - כל בית שלישי ריק והאנשים כבר השתנו מבחינה מנטלית. מאוד קשה, למשל, לארגן אירועי חג ואירועי קהילה".

מבחינת תעסוקה בזיקים, העבודה חזרה במלואה - במפעלים של הקיבוץ, פולירון ופולירית, וגם ברפת המקומית, שלמעשה לא עצרה אפילו ליום אחד. ענף האבוקדו נפגע מעט כיוון שלא היו ידיים עובדות, אבל היכן שרק אפשר חוזרים לשגרת עבודה מלאה, אם כי הקושי העיקרי הוא כמובן מנטלי. "אתה קם בבוקר, שם את ה'מסכה' של העבודה, ובערב מוריד אותה וחוזר להתעסק בפינוי ובשיקום, וזה מורכב", מסכם תשובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר