ביבס על לימודים בזמן מלחמה: "בבית הספר ילד מוגן לא פחות מאשר בבית"

לא כך דמיין חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, שיעביר את יום הבחירות לרשויות המקומיות, שאמור היה להתקיים היום, אך נדחה לינואר בשל המלחמה. בשבועות האחרונים הוא נמצא במרדף אחרי תקציבים, כיבוי שריפות בלתי פוסק והנורא מכל - עשרות ניחומי אבלים והלוויות – בעירייה שעליה הוא מופקד, מודיעין־מכבים־רעות, ובערים וביישובים נוספים בארץ.

כעת, אחרי שמשרד האוצר שמע את זעקתו והתעשת, כפי שמתאר זאת ביבס, הוא סבור כי יש להמשיך לחזק את השלטון המקומי, כדי שמדינת ישראל לא תיתקל בקטסטרופה נוספת. "בינתיים", הוא אומר, "הועברו כמיליארד שקלים הכוללים, בין היתר, מענקים חד־פעמיים, מענקים שהוקדמו מסוף השנה ותקציבים גמישים, שנועדו לאפשר לרשויות להרים את הראש מעל המים ולרוץ קדימה".

המלחמה תשנה הרבה דברים

ביבס נשמע רגוע יותר ביחס לזעקותיו מתחילת המלחמה, אבל המסקנה שלו נותרה זהה: "דבר אחד ברור לחלוטין מכל התהליך הזה - השלטון המקומי, צה"ל ופיקוד העורף שבתוכו, הם שני האופרטורים היחידים שיודעים לטפל בעורף, בתושבים. לכן חייבים להמשיך ולהתמקד ביצירת תקציבים, בהפחתת רגולציה ובהעברת סמכויות לגופים הללו. מבוקר 7 באוקטובר אנחנו מתחת לאלונקה. כשנצא משעת החירום, נדרוש להעביר לשלטון המקומי סמכויות במלוא המרץ. אם ניתקל באוזניים ערלות, נצא למאבק נוקב".

בלי היוזמות המקומיות שראינו בשבועיים הראשונים, מה היה תרחיש האימים?

"אלמלא סיוע במשאבים של השלטון המקומי - היינו במצב קטסטרופלי. הגענו למצב שעוד רגע נגמר החמצן".

אבל גם עכשיו יש עיריות במצב לא טוב.

"אנחנו עוברים על כל הרשויות, עורכים בקרת נזקים. ללא ספק, רשויות שנמצאות באזור העוטף - למשל אשקלון, נתיבות או אופקים - צריכות לקבל יחס אחר. אנחנו עומדים על כך. גם בצפון, כולל קריית שמונה ואחרות, אנחנו עוקבים כדי לאתר בעיות ולדרוש משאבים מתאימים".

איך הטיפול במצב החירום בצפון?

"בצפון הפיקו את הלקחים, וכבר רואים מוכנות בסדר גודל אחר ביחס לאירועים שהתרחשו בדרום".

ביבס מתייחס בדבריו לכיתות הכוננות שהיו במקומות רבים קו הביצורים היחיד של היישובים. "כשהבנו שיש פה אירוע של פגיעה בחוסן הלאומי ובביטחון האישי, דרשנו כבר למחרת להקים כיתות כוננות. הצלחנו בתוך כשבועיים להקים 143 כיתות כוננות ברשויות השונות. בנוסף, אנחנו מתחילים להכין את הקרקע לכיתות כוננות קבועות. אנחנו נכנסים לתקופה ארוכה, שיכולה לקחת שנים, שבה נצטרך לתת מענה. כילד שנולד וגדל בצפון לצד קטיושות וטרור, היה לנו באופן קבוע נשק בבית. אבא שלי היה חלק מההגנה האזרחית. בעוטף, לצד גבורת החיילים, כיתות הכוננות הצילו אותנו מאלפי נרצחים נוספים".

את הריאיון הזה קוראים לא מעט הורים, שתוהים מתי ילדיהם ישובו ללימודים.

"אנחנו פועלים לפי הנחיות פיקוד העורף. עם זאת, אני סבור שאם יש אפשרות להחזיר ילדים ללימודים, לשגרה - זה דבר חיובי. בבית הספר ילד לא פחות מוגן מאשר בבית. יש ממ"דים, עושים תרגולים ויש מבוגרים אחראים. נכון שיש בזה סיכון מסוים, אבל בהתאם לתרחיש הייחוס של פיקוד העורף – מדובר באירוע ארוך טווח. חייבים לייצר שגרת חירום גם במערכת החינוך. כשמערכת החינוך תעבוד, נוכל להחזיר את המשק לפעילות. אם המשק לא יעבוד - נקרוס".

יש תוכניות לבניית מרחבים מוגנים נוספים בקרבת בתי ספר וגנים?

"כן, כמה שיותר. ובסוף זה עניין של הרשויות. יש תוספת בדרום ובצפון בנושא ממ"דים ומיקלוט, וכמובן שנצטרך לתת על כך את הדעת יותר. במודיעין, למשל, כל הבתים ומוסדות הציבור והחינוך כוללים ממ"דים. במקומות אחרים המצב שונה, אבל אנחנו מייצרים מסלולים ירוקים למי שמגיש בקשות בעניין, ונותנים הקלות. בחלק מהרשויות זה עובד יותר טוב, בחלק פחות טוב. נוציא הנחיה מסודרת לכלל הרשויות, כדי להפחית ביורוקרטיה ורגולציה בהקמת ממ"דים ומיגוניות בצורה המהירה ביותר".

האם אתה סבור ש־7 באוקטובר מהווה קו פרשת מים בין התושבים למדינה?

"זה לא רק קו שבר בין התושבים למדינה. יש את מדינת ישראל של לפני 7 באוקטובר ויש את מדינת ישראל שאחרי. אחרי המלחמה, המשימה הכי גדולה שלנו תהיה לשקם את אמון הציבור במדינה, להחזיר לאנשים את תחושת הביטחון, ולדאוג כמובן לתקומה מהירה - של העוטף, של הרשויות הנדרשות. המלחמה הזאת תשנה כאן עוד הרבה דברים בדרך".

להעביר סמכויות מהמדינה

אתה מדבר רבות על העברת סמכויות מהמדינה לידי השלטון המקומי.

"אחרי הקורונה היינו בתהליך ארוך של העברת סמכויות, עוד בממשלה הקודמת. כבר התקבלו החלטות שתכליתן היתה בדיוק זו, אבל הממשלה הנוכחית עצרה את זה מאלף ואחת סיבות. בשעת החירום בקורונה היינו הראשונים להוכיח את עצמנו כמבוגר האחראי בשטח. אבל במקום לתרגם את זה כדבר טוב ומקצועי, חלק מהמשרדים שינו כיוון והחליטו לעצור את המהלך. אתה שואל למה? אני חושב שמדובר בסיבות לא ענייניות, לא נכונות.

"גם בעולם יש העברת סמכויות בין שלטון מרכזי למקומי, והשלטון המקומי הרבה יותר מתקדם, משום שמבינים את חשיבותו. ואצלנו, בישראל, זה היה צריך להיות כך פי כמה וכמה מאשר בעולם המערבי, בדיוק משום שיש לנו הרבה מצבי חירום. כדי להיערך למקרים של קטסטרופות נוספות חייבים להעביר כבר עכשיו עוד סמכויות לשלטון המקומי".