"סליחה שהפקרנו אותך לבד מול מרצחים": יומיים לאחר אביו - ניצן ליבשטיין, בנו של ראש המועצה האזורית שער הנגב, מובא למנוחות

מאות בני אדם הגיעו היום (שישי) לבית העלמין באבן יהודה ללוות בדרכו האחרונה את ניצן ליבשטיין, בן 19 מקיבוץ כפר עזה. ניצן, בנו של ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל, נעדר מאז התקפת המחבלים. כשהחלה ההתקפה הוא שהה במגורי הצעירים בקיבוץ, שנורו על ידי המחבלים. יוני רכטר שר לכבודו של ניצן את "דמעות של מלאכים".

במשפחתו קיוו שהוא נחטף לעזה, אך אתמול זוהתה גופתו לאחר 12 ימים של חוסר ודאות. רק שלשום קברו האם ורד ושלושת אחיו את אבי המשפחה באותו בית הקברות. האב אופיר, שהיה חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ, יצא להגן על תושבי הקיבוץ ונפל בקרב מול מחבלים. הוא הוכר כחלל צה"ל ונערכה לו הלוויה צבאית בהשתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג. סבתו של ניצן נרצחה גם היא בהתקפת המחבלים ובן דודתו נטע אפשטיין קפץ על רימון כדי להציל את בת זוגו.

האמא ורד ספדה לו בבכי: "פיצי שלי, אני לא מאמינה שתוך 48 שעות אנחנו שוב באותו מקום ועם לב כואב הרבה יותר. היית ילד שכולו לב, הראשון להושיט יד כשצריך עזרה. כמה שכל היה לך, כמה אומץ היה לך. כמה אהבת את הפועל ת"א. שבוע לפני הדרבי אסור לנשום לידך. כמה כוח רצון היה לך, אבל רק למה שמעניין אותך".

"כמה רחוק חשבנו שתגיע. עשית מכינה ואחר כך התקבלת ליחידת המודיעין שרצית. לפני הגיוס עבדת וקרעת את התחת והשקעת בחדר שלך, שהפך למלכודת מוות. סליחה שהפקרנו אותך לבד מול המרצחים. נפצעת ועשית לעצמך חוסם עורקים. למרות הפציעה החזקת את הדלת של הממד. ביקשנו שיגיעו לחלץ אותך אבל לא הגיעו. שורד שלי, לא האמנתי שלא תסיים את המסע שלך כאן. תודה שהייתי אימא שלך. תשמור על אבא למעלה. אוהבים ומתגעגעים".

דודתו הדס ספדה לו: "פיצי אהוב שלנו. כמה התפללנו לנס שלא הגיע. ידענו שעתיד גדול מצפה לך. אמרנו שתכניס את אבא לכיס הקטן. הראיתי לי את הדרך למרות אני הדודה הגדולה שלך. היתה לי תקווה שבגלל שאתה כל כך חכם תצליח לברוח. היתה לי הזכות להיות הדודה שלך. תמיד תהיה בלב שלנו פיצי אהוב. נשמור על המשפחה שלך ואתה תשמור על אבא שהיית כל כך קשור אליו, ועל נטע ועל סבתא".

גיל, חברו של ניצן: "פיצי, כרגיל אתה הדובדבן שבקצפת. היה לך לב ענק, לב זהב. אני מקווה שהצלחתי לעזור לך בשבת האיומה. היית מבועת מהלחימה. שאלת אם השמועה על אבא נכונה ואמרתי לך לעזוב את זה. כשהנבלות חדרו לחדר שלך נבעתתי. אמרתי לך אל תיתן להם לפתוח את הדלת. התמודדת לבד עם הידיעה על אבא, עם הפציעה ברגל. היית גיבור. אבא שלך היה כל כך גאה בך. אהבנו אותך כל כך. כולם אהבו אותך. ידענו מה עבר עליך אבל היתה לנו ציפייה שאתה חטוף, ציפייה מוזרה. אבל התקווה נגוזה".

ינון מרקס, חבר מהמכינה: "אי אפשר לתאר מי היית. כן אנחנו יכולים להגיד שכמוך לא נפגוש. היית האיש שלנו בעוטף. שמענו על אבא וכאבנו אבל לא הבנו באיזו סיטואציה אתה נמצא. חשבנו שנעלמת ותחזור. עד אתמול האמנו שתחזור, שבטח בנית לך מחסה תת קרקעי מתחת לקיבוץ. זכינו להכיר אדם מיוחד במינו. היית חבר אמיתי. הצלחת לגעת בכל אחד בדרך שלך. שמתי את עצמך בצד בשביל האחר. הבאת איתך איכויות וערכים נדירים. הבנת את העולם הרבה יותר טוב מכולנו. ידעת להתמודד עם הכל. הדרך תמיד היתה ברורה לך".

הגר יחיאלי מהקיבוץ: "סיימתי את המכינה במעיין ברוך ורצית להגיע ליחידה מיוחדת. התעקשת והצלחת להגיע ליחידה הזו ומועד הגיוס נקבע. כולנו התרגשנו בשבילך. בליבך ידעת שהגן עדן יכול להפוך לגיהינום. ניצן אני מצטערת שההבטחה הופרה. היי שלום ילד".