עדויות מהתופת של מתנדבי זק'"א: "ראינו מראות גרועים יותר מזירות המוות של דאעש"

ביום הרביעי למלחמה בעזה, העדויות המזעזעות מהקיבוצים השרופים החלו לצאת החוצה. אנשי זק"א, שעושים לילות כימים באיסוף הגופות הרבות, מתארים תיאורי זוועה שלא נשמעו מעולם, ובלתי נתפסים במוח של בן אנוש.

מוטי בוקצין, דובר זק"א שנמצא בשטח, מספר על המציאות בעוטף בימים שמאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". "המראות המחרידים שפגשנו בקיבוצים הם מראות שלא נראו מעולם. ילדים. תינוקות. במיטה, בעגלה. ירויים, שרופים. קשרו אנשים לכיסא עם ידיים מאחור, או כבלו אותם זה לזה כשהם שוכבים על הרצפה - ואז העלו באש את המבנה שבו היו בעודם חיים. הם שרפו אנשים בחיים. כל זירה היתה יותר קשה מהשנייה, כל בית יותר מחריד ממשנהו.

אבל המראות הקשים לא רק היו בקיבוצים. גם בשטח שבו התקיימה מסיבת "נובה", שהפכה לשדה קטל, המראות היו מחרידים. "באזור של המסיבה היו צעירים שהתפוצצו מרימוני הרסס של המחבלים.

"מצאנו צעירים רבים ירויים בתוך התעלות", מספר בוקצין. "אנחנו לא מדברים הרבה על מה שאנחנו רואים. שותקים. לא משתפים זה את זה. במקומות שבהם מתנדב מרגיש שהוא לא יכול יותר - אני אומר לו לחכות בחוץ. יש כאלה שמתרסקים תוך כדי עבודה, מתמוטטים וחוזרים הביתה.

מרוץ נגד הזמן

"אנחנו כרגע לא חושבים על הנפש, ממשיכים לעבוד בכל הכוח. אנחנו במרוץ נגד הזמן. מצב הגופות מחמיר מיום ליום. חם פה מאוד, הגופות מרקיבות ועבודת האיסוף נעשית קשה מיום ליום. באסון מירון היו 45 הרוגים, וחשבנו שלא יהיה יותר גרוע. אז הייתה זו הפעם הראשונה שבה הובלנו גופות במשאית. אבל מה שיש פה יותר גרוע מהשואה, יש ריח של מוות בכל מקום".

יוסי לנדו, מתנדב בכיר בארגון, משתף בתחושותיו מהמראות שלהם היה עד בקיבוץ בארי. "ראינו ילדים מחובקים עם האימהות שלהם, ירויים. ראינו הורים וילדים באותו החדר, אלה מול אלה. ידיהם כפותות מאחורה. לפי כל הסימנים, הם כנראה עברו התעללות קשה.

"ראינו משפחה של חמש נפשות, ביחד עם הכלב, שרופה בתוך הממ"ד. זרקו להם רימון לתוך הממ"ד ודאגו שיישרפו חיים. הם גם הלבישו אזרחים עם חגורות נפץ, כדי שכוחות הביטחון שיגיעו לגופות הללו יתפוצצו.

"מראות מחרידים". דובר זק"א מוטי בוקצין // צילום: זק"א

"יותר גרוע מדאעש"

לנדו ממשיך לתאר את הזוועה: "ראיתי כ-20 ילדים כפותים בידיהם מאחורה. העמידו אותם בשתי קבוצות, ירו בהם ושרפו אותם בתוך חדר האוכל. ראיתי אישה בהיריון ששיספו לה את הבטן כשהעובר עוד מחובר לחבל הטבור. בעובר היו דקירות סכין והאם הייתה ירויה בראש, ואני לא יודע את מי רצחו קודם - את האמא או את התינוק".

מנדי חביב, מפקד זק"א, מספר: "כבר בכבישי הגישה לקיבוצים, עוד לפני שנכנסנו פנימה, ראינו משפחות שלמות שרופות בתוך רכבים. נשים. ילדים. אנשים ירויים ברכבים. עגלות וסלקלים מדממים זרוקים מחוץ לרכבים. בחורות צעירות שברחו יחפות מהמסיבה מחוררות בראשן מכדורים.

"עברו התעללות קשה". יוסי לנדו, מתנדב בכיר בזק"א // צילום: זק"א

"בתוך הקיבוץ היה כבר מחריד יותר. ראינו ילד שרוף בצד של בית, ובתוך בית בקצה קיבוץ בארי ישבו בני זוג קשורים זה לזה, ירויים ושרופים, ומולם שלושה ילדים שרופים וירויים. היה ביניהם ילד קטן, כבן 4 או 5".

אפשר לומר שפגשתם שם את זירת המוות של דאעש.
"הרבה יותר גרוע. ראיתי ראש כרות, איברים כרותים שאספנו. חצי גוף שרוף ואיני יודע איפה החצי השני. גופות ירויות בכל מיני תנוחות. אני עובר בין גופות בשבילי הקיבוץ. מתמרן בין גופות שזרוקות בכל מקום. ראינו ברזל נעוץ בתוך גולגולת. סוג של גרזן תקוע בתוך הראש.

"אלו זוועות שלא נתפסות. אני משתף אותך אחרי שבכיתי כל כך הרבה, אחרי ששיתפתי בלי סוף. המפלצות הללו גרועים יותר מדאעש. ראש הממשלה כינה את מעשי הטבח שלהם 'ברבריים' - אבל 'ברבריים' זו מחמאה בשבילם. 'נאצים' זו מחמאה בשבילם. 'קניבלים' זו מחמאה בשבילם. בחלק מהמקומות ראינו שגם על התקרה יש דם - אני רק מנסה לדמיין מה הם עשו לאנשים כך שהדם של הנרצחים הגיע עד לתקרה.

"אני כבר 25 שנה בזק"א", מסכם חביב, "אבל כזאת זוועה כמו שראינו בארבעת הימים הללו לא ראינו במצטבר בכל האסונות והפיגועים. ראיתי גם כלבים בוכים בדמעות, מפוחדים, רועדים. היום הוצאנו כלב מבית של אחת מהמשפחות. אחת מהחברות של מי שנרצחה ונשחטה בבית זיהתה אותו. היא יצרה איתי קשר והצלחנו להשיב לה את הכלב".