״הסתכלתי על הרכבים בוערים וחשבתי - למה זה מגיע לי?״: על החיים בצל הפרוטקשן

בני הזוג ביטון מצפת מנהלים מזה עשרים שנים חברת הסעות, מתפרנסים ממנה בכבוד ומפרנסים אחרים. אך מאז שנפלו קורבן לאיומיהם ומעשיהם של עבריינים - חייהם, חיי משפחתם ועסקיהם מתנהלים בצל האיום הממשי שהכל יעלה בלהבות ברגע. לקראת כנס המשילות והביטחון האישי ש "ישראל היום" והשומר החדש - עדות מהשטח הבוער.

״אני בעלת חברת הסעות שקיימת כבר מעל 20 שנה, אני ובעלי מנהלים אותה ביחד. אוהבים את העבודה שלנו״, מספרת יפית. ״בליל ה-11 לרביעי, ערב חג שני של הפסח, קיבלנו טלפונים משני נהגים בו זמנית - רכבי החברה שלנו נשרפו. מחריד לראות את הרכבים שאתה עדיין משלם עליהם, שציפית שיפרנסו אותך נשרפים. כשהגעתי לרכב ניסיתי להריץ בראש - למה לי?״, מספרת יפית על הרגע שבו הכל השתנה. ״למחרת קיבלתי הודעה, הם רוצים את הכסף, את הכסף שהם שאנחנו עובדים בשבילי, סכומים חסרי פרופורציה - וכמובן אין פרופורציה לדברים האלה״.

לאחר כחודש הגיעו העבריינים אל פתח ביתם, האיום הפך לממשי ומסוכן אף יותר. ״לאחר מכן הם הגדילו לעשות, והגיעו אלינו הביתה, למבצר. בלילה, באחת ושש דקות, נזרקו שני רימונים לכניסה של הבית. פה נחצו כל הקווים. כשהאויב מבחוץ מתקיף אותנו - אני אהיה מוגנת, אבל בבית שלי, כשהאויב בא מבפנים - אין לי הגנה״, מספרת יפית בכאב.

מהמשטרה אין ליפית ציפיות, ״אין להם את האמצעים״, היא אומרת בייאוש, ומפנה אצבע להנהגה שהפקירה אותם: ״מדינת ישראל צריכה להרים אתה הכפפה. אני רוצה לפנות לרה״מ נתניהו, אנחנו האזרחים הקטנים - צריכים הגנה מהמדינה שלנו. לא רוצים מתנות, רוצים הגנה. תפעיל את האנשים שתחת אחריותך, שר הביטחון, שר לביטחון פנים, המפכ״ל. תכניסו יחידות, יש לנו אנשים מצוינים שיכולים למגר את התופעה. זה המינימום, זה ההסכם בינינו. אני רוצה שהמדינה תחזיר לי את המינימום - והמינימום, זה הגנה״.

יפית מסבירה כיצד חיים בצד האיום הזה, שמאיים בכל רגע להפוך לפגיעה שתפגע בעסקיהם, או חלילה - בחייהם. ״האיום הזה מנהל אותנו, אנחנו ממשיכים לעבוד, אבל ענן כבד מעלינו. איום ממשי לחיינו, כל עוד לא אקבל את הביטחון הבסיסי מהמדינה - אני אגן עלי ועל הילדים שלי בחירוף נפש. זה מה שיש לי״.