"זו לא מחאה, אלא עצרת תמיכה": כתבת "ישראל היום" בהפגנת תומכי הרפורמה בירושלים

"זו לא מחאה, זאת עצרת תמיכה", הסבירה לי תושבת ירושלים כבת 60 שעמדה סמוך לבמת הנאומים בירושלים והוסיפה: "הגענו לכאן כדי שהם לא יפחדו".

המילה הם התייחסה לחברי הקואליציה שחלקם ישבו על הבמה ונאמו להמונים.
התחושה הזאת היתה משותפת לרבים מהאנשים שפגשתי ברחוב המוביל את הכנסת. תומכים שהגיעו מבית שמש ורמת גן, שדרות ונהריה, תקוע או ירושלים כדי לתת גב לממשלה שבחרו.

על הבמה היה מחזה כמעט סוריאליסטי – הרב יהושוע שפירא ליד הדוגמנית נטלי דדון, זוכה פרס נובל פרופסור ישראל אומן ולצידם חברי כנסת ושרים ממפלגות הקואליציה. כשנטלי דדון עלתה לנאום, התשואות לא הסגירו כי בקהל אלפי תלמידי ישיבות, דתיים וחרדים. הם הרגישו כי היא מייצגת את הקול שלהם, כשאמרה "אנחנו כאן כדי לחזק את ערכי היהדות שמחברים בינינו".

שאלת השאלות נגעה לתפקיד התקשורת במחאות. "בטח הם יגידו שהיינו 80 אלף, אבל אנחנו לפחות חצי מיליון איש כאן", טען אחד מהם. בכל מקרה, ההערכות דיברו אתמול על מאות אלפי מפגינים.

מאחורי הבמה פגשתי את עליזה בראשי, מנהלת סיעת הליכוד, שהסבירה שהיא פה רק לתמוך ולא כדי להמריץ את חברי הכנסת המאחרים אל הבמה כפי שהיא עושה בימי שגרה.

"איפה ביבי?"

הנוכחות הגדולה של הליכודניקים על הבמה ובקהל הבליטה את היעדרות יו"ר התנועה וראש הממשלה נתניהו. כשח"כ אביחי בוארון הסביר כי נתניהו נעדר בגלל שיקולי אבטחה, הקהל החל לצעוק במקצב אחיד: "איפה ביבי, איפה ביבי".
"עם אנרגיות כאלה יהיה קשה לקבור את הרפורמה", הודה ח"כ דן אילוז, ולמעשה זה המסר שביקשו אמש להעביר לנתניהו המשתתפים והנואמים.
"המתקפות עליי רק מחזקות אותי. כל יום שעובר מוכיח עד כמה נכונה הרפורמה הזו", הכריז שר המשפטים, יריב לוין. כאשר אמר כי "אפשר להגיע לפשרה", הקהל התעלה על רבו וצעק לו מנגד: "לא רוצים פשרה".

צעקות ה"בושה" הרקיעו שחקים גם כאן. ברחוב קפלן בירושלים הן כוונו לעבר שופטי בג"ץ. האווירה ברחובות העוטפים את הכנסת הזכירו את מחאות הימין הגדולות בעשורים קודמים, אך הפעם לא היו כאן רק מתיישבים וצעירים אלא גם צעיר חילוני עם עגיל באוזן שמריע ללומדי תורה חרדים, מבוגרים מהתנחלויות, משפחות דתיות וגם חרדים.

חרדים הגיעו מבית שמש, אלעד ובני ברק כדי להפגין תמיכה ברפורמה, בעוד נציגי הציבור שלהם העדיפו להדיר רגליהם מההפגנה.

שלטי המחאה נעו בין מחאות נגד שופטים דרך קריאות לאחדות ועד תזכורת לניצחון בבחירות. יפה לוי מירושלים אמרה, כשהיא עטופה בדגל: "אני ליכודניקית מבית, ממשפחה מרובת ילדים לניצולי שואה. אנחנו בוחרים בדמוקרטיה וברפורמה. לא יקחו לנו את ה־64 מנדטים. גונבים לנו את השלטון".

מהבמה שוב נישא שוב קולו של ח"כ בוארון: "מי שזכו לרוב בקלפי לא נספרים. יש לנו חלום שלא יהיו עוד מעמדות במדינה, שלא תהיה אליטה שעושה במדינה כבשלה, ומצד שני ציבור עצום שעובד לפרנסתו וילדיו לא היו בקורס טיס".
הכותרות על הבמה היו הרפורמה המשפטית, אבל קהל עצום מסורתי־מזרחי - ולא רק - בא לדרוש שיספרו אותו בציבור הישראלי. חבורת צעירים מלמלה בדרך הביתה: "זאת לא באמת הרפורמה, אלא זהות המדינה".