"היא חושבת שאולי הייתה צריכה להילחם בו יותר, לצעוק חזק יותר": ימים ספורים לאחר האונס המחריד שהתרחש לפני שבוע וחצי בגדרה, נסעה הקורבן א' למטפלת אישית. חברתה הטובה מילדות, ר', הסיעה אותה. "בדרך שמעתי לראשונה את כל פרטי הסיפור", משחזרת החברה.
"היא דיברה ביובש, כאילו היא לא חלק מהתקיפה. א' הבחינה במבטי החמלה שלי והתנצלה. היא אמרה 'אין לי נשמה, אין לי רגשות. הנפש שלי לא מסוגלת להכיל את מה שעברתי. הכל אצלי נאטם'. יש לה מין ניתוקים במחשבה. זה כנראה חלק ממנגנון הדחקה".
את הניתוקים שעליהם מדברת ר' מכיר גם ח', בן משפחתה של קורבן האונס. "באחד הימים התעלמה מהודעה ששלחתי אליה", עולות הדמעות בעיניו. "אחר כך אמרה שבהתה בהודעה עשר דקות ולא ידעה מה לענות. היא האדם הכי מסודר והכי יעיל שיש, מגדלת שלושה ילדים לצד עבודה קשה, ופתאום א' לא לגמרי עם הרגליים על הקרקע. היא מרגישה ריקנות מבפנים".
החשוד באונס האכזרי, ברכאת אבו-עסא (22), בדואי מתל שבע, נעצר כיממה לאחר האונס. למרות שהיחידה המרכזית במשטרת מחוז מרכז מצאה דנ"א שלו על גוף הקורבן ועל אף שדמותו נשקפה בברור מתוך הסרטונים של מצלמות האבטחה, הוא מכחיש את החשדות נגדו ומסרב לשתף פעולה עם החקירה.
אתמול התכנסו שלושה מבני משפחתה ואחת מחברותיה הקרובות, וסיפרו על הייסורים של א', על שניים מהילדים הקטנים שראו את החשוד ונאלצו לחזות באמם כשהיא מותקפת, על עוצמת השבר של המשפחה ועל הצורך המיידי של א' בסיוע כלכלי כדי לאפשר לה ולילדיה טיפולים נפשיים.
"הוא כנראה סימן אותה מראש", אומרת בת משפחתה ת'. "ביום חמישי בצהרים, כ-12 שעות לפני האונס, א' חזרה מהקניות והבחינה שמישהו נועץ בה מבט. היא השפילה את ראשה ומיהרה הביתה. היא משערת שמדובר בחשוד. שמענו שאחד המנהלים באתר שבו עבד כפועל בניין, העיד במשטרה שראה אותו מתצפת עליה והעיר לו על זה. בעיננו, לא מדובר באירוע פלילי נטו. א' לא עברה רק תקיפה ואונס, אלא פיגוע לאומני. הוא לא היה צריך להרוג אותה פיזית עם הסכין, הוא רצח את הנפש שלה".
ח': "ייתכן שמישהו מהבוסים שלו העיר לו או כעס עליו והוא הרגיש מושפל, וחיפש דרך לנקום ביהודים. ייתכן שהתביית עליה כי היא יפה, אבל זו עדיין החלטה לבצע אונס ביהודייה".
ר': "אם גבר עליו היצר המיני, מדוע נסע בלילה מתל שבע לגדרה? לא היה יכול לחפש קורבן קרוב יותר? המדינה לא יכולה להתעלם מההיבט זה".
ד' שופכת אור על מצבה הנפשי של בת משפחתה: "א' כל הזמן שואלת אם הייתה יכולה להגיב אחרת. שאולי הייתה צריכה להילחם בו יותר, לצרוח חזק יותר, לבעוט ברצפה כדי להעיר את השכנים. היא מתייסרת שהטלפון לא היה עליה, שאולי הייתה צריכה לברוח לחדר השינה, שבו היו כל הילדים, ולנעול את הדלת. מאז היא לא מסוגלת להיות עם קפוצ'ון בגלל שהתוקף היה לבוש ככה. זו הסיבה שמאוד חשוב שהיא תתחיל מהר בטיפולים נפשיים ובשיקום, אבל העלות גבוהה מאוד והתור בקופת החולים הוא חצי שנה. אנחנו חייבים לעזור לה. היא תמיד עזרה לנו".
לתרומות באתר GIVE BACK, תחת הכותרת "מחבקים את הנפגעת מגדרה".
הסיפור המלא יתפרסם במוסף "שישבת" ביום שישי.