מהגרעין האיראני ועד הפילוג בחברה הישראלית: ההזדמנויות והאתגרים של ממשלת נתניהו השישית

שורה ארוכה של אתגרים, בתחומי הביטחון והחוץ, ניצבים בפני בנימין נתניהו והממשלה שאותה ירכיב- מהטיפול באיום האיראני ועד להחזרת המשילות והביטחון האישי, מניהול היחסים האסטרטגיים עם ממשל ביידן ועד להתנהלות מול רוסיה של פוטין, בצל המלחמה באוקראינה.

בין כל אלה מצויות גם הזדמנויות ייחודיות ובהן קידום יוזמות שיסייעו בפתרון חלק מהבעיות הדחופות של העולם ויעניקו לישראל דיבידנדים מדיניים, כלכליים וביטחוניים.

נתניהו יידרש לכל אלה, במקביל לאתגרים החברתיים והכלכליים המונחים לפתחו וכשברקע פילוג וקיטוב שמאיימים על שלמות החברה.

לא תהיה לנתניהו הפריבילגיה לפעול בתהליך טורי ומדורג. גם ימי חסד לא יהיו לו. גודל האתגרים ודחיפותם יחייבו אותו לחלוקת קֶשֶב מיטבית ולעיסוק מקביל בַּהם, בהובלה אישית שלו ותוך ניהוג עדין. היעד המיידי, שלגביו אין להמתין עד לכינונה של הממשלה, הוא הרגעת הרוחות, גיבוש תוכנית סדורה והשריית אווירת עבודה. אלה חיוניים כדי לבסס יציבות.

ממשלה יציבה = הזדמנות

בהיבטי הביטחון הלאומי, ממשלה יציבה היא הזדמנות לישראל, במובנים רבים. היא מקטינה את אי- הוודאות בתחומים רבים ומאפשרת תכנון ותקצוב לטווחי זמן ארוכים, מדיניות רציפה, ביצוע שיטתי, מיסוד תהליכים ומנגנונים, ביסוס שיתופי פעולה וקשרי חוץ וקיום שגרה יציבה.

בהיבטי הביטחון ויחסי החוץ יש לכך עוד שתי משמעויות חשובות. הראשונה – הקרנה על מעמד ישראל בעיני אויביה, ששאבו עידוד מחוסר היציבות וראו בכך סימן לתהליך ההתפרקות הפנימית, לו הם מייחלים.

השנייה - יציבות היא תנאי המאפשר פיתוח יחסים מדיניים חדשים. קשה עד בלתי אפשרי להשיג זאת בתקופות בחירות. מדינות שמחליטות לפתח יחסים נזהרות מלהיכנס למערבולת הפוליטית הפנימית ומעדיפות לעשות זאת על קרקע בטוחה, מה שגוזר המתנה עד לאחר הבחירות.

תוצאות הבחירות משקפות פוטנציאל לקיומה של ממשלה יציבה, שתמלא את ימיה, מה שיכול לסייע בכינון קשרים חדשים ובהעמקה והרחבה של יחסים קיימים.

מעורבות ללא התערבות

היחסים המיוחדים עם ארה"ב והתמיכה האמריקנית הדו-מפלגתית בישראל הם נכס ואינטרס עליון לביטחון הלאומי של ישראל. אין עוררין על כך. לצד זאת, ישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית, בעלת זהות ייחודית – יהודית ודמוקרטית, והיא עדיין נאבקת על קיומה, על מעמדה ועל ביטחונה.

הבדלי הגישות והעמדות בין ממשל ביידן לממשלה הנכנסת, בנושאים מהותיים לשני הצדדים,עלולים לאתגר את היחסים בין הצדדים.

דווקא משום כך חשוב להדק את השיח ואת הדיאלוג האסטרטגי, ובמסגרת זו להבהיר את "כללי המשחק".

חשוב להזכיר את הנכסיות שממשלת ישראל המיועדת תביא עימה לממשל ביידן: הן את יתרונותיה של המדינה בתחומי הביטחון, הכלכלה והטכנולוגיה והן את היתרונות שראש הממשלה המיועד מביא עימו על רקע ניסיונו רב השנים וכמי שיכול לחבר בין מזרח ומערב: בין וושינגטון למוסקבה ובין ביידן לבן-סלמאן.

נכון להזכיר כי מנקודת מבט אמריקנית ישראל היא בעלת הברית החשובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון והיא גם ההשקעה הכדאית ביותר עבורה. ככל שמדינת ישראל תהיה חזקה יותר – ארה"ב תצא נשכרת מכך.

ישראל תפעיל את כוחה כדי להגן על עצמה ולא תאפשר לסכן את קיומה ואת ביטחונה. אפשר לסמוך עליה, ולכל הפחות - לגבות אותה.

איראן – איום קיומי והזדמנות נוכחית

האיום האיראני הוא האתגר המדיני-ביטחוני המשמעותי ביותר של הממשלה. אמנם הציבור בישראל מוטרד יותר מהאתגרים האחרים, אך זאת לא מתוך הקלה בחומרתו אלא משום שהוא לא מתחכך בשגרה עם ביטוייו ותופס אותו כסכנה עתידית ולא כאיום קונקרטי ומוחשי. לתחושה זו תורמת גם מורכבותו של האתגר, מעטה החשאיות סביבו והמחלוקת בישראל ובעולם ביחס לאסטרטגיה הנדרשת מולו. על כל פנים, זהו איום קיומי שמחייב תיקוף או עדכון של יעדי המדיניות הישראלית, וניהול מערכה מדינית וביטחונית מסונכרנת ונחושה להשגתם.

מעורבות איראן במלחמה באוקראינה מספקת הזדמנות ללחוץ על הממשל האמריקני ועל אירופה לשנות את גישתם ביחס לרפובליקה האסלאמית, ובכך להשיג שורה ארוכה של רווחים: בזירת המלחמה באוקראינה, מול רוסיה, מול איראן ובמזרח התיכון.

החלטה כזו תסלול את הדרך לשיקום היחסים בין ארה"ב לסעודיה ולמדינות המפרץ, תעצור את תהליך התקרבותן לרוסיה ולסין ותרתום אותן לסייע באופן משמעותי לפתרון משבר האנרגיה העולמי, וגם תיתן רוח גבית למחאות הפנימית נגד משטר הדיכוי האסלאמי. החלטה כזו תסייע בעקיפין גם לחידוש התנופה שיצרו "הסכמי אברהם", שהואטה בתקופת ממשל ביידן.

החזית הצפונית

התמורה הרוסית על היחלצותה של איראן לסייע במלחמתה באוקראינה עלולה להינתן בזירת סוריה. ישראל צריכה להיערך לכך, בתיאום עם ארה"ב, ולהבטיח את חופש הפעולה האווירי שלה, כל עוד איראן ממשיכה במאמציה להתבסס במרחב זה.

הבטחת חופש הפעולה האווירי של ישראל גם בגזרת לבנון והמשך המאבק בתחום הנשק המדויק יחייבו התאמה ושכלול של המב"מ ("מערכה בין מערכות").

שת"פ אזורי

כינונה של מסגרת אזורית לשיתוף פעולה, על בסיס "הסכמי אברהם" ובשיתוף מצרים, טורקיה, קטאר ו - יש לקוות - גם סעודיה, יכולה להביא מזור לא רק לבעיות האנרגיה, אלא גם למשבר המזון העולמי, לבעיית המים ובתחומים נוספים.

דומה כי נוצרו תנאים ליוזמה אזורית, בתמיכת ארה"ב, לקידום מיידי של מיזמים המיועדים להתמודד עם הבעיות הדחופות בעולם (אנרגיה, מזון, מים), תוך הסרת חסמים ביורוקרטיים ומיצוי היתרונות היחסיים של ישראל ושל מדינות המפרץ.

התייצבות בחזית משותפת אחת מול האתגרים הללו היא הזדמנות למסד מסגרת אזורית אזרחית קבועה ולספק לעולם ולעמי האזור "הצגת תכלית" של הפוטנציאל הגלום בה.

המלחמה באוקראינה

עם כניסתו לתפקיד, יגברו הלחצים על נתניהו לרדת מהגדר ולנקוט עמדה ביחס למלחמה באוקראינה. בהתאם לכך הוא יידרש גם לבחון את המדיניות הישראלית בעניין הספקת סיוע לאוקראינה. בעניין זה נדמה כי הגישה המרוסנת והזהירה משרתת את האינטרס הישראלי. בלי קשר לכך, בזירת המאבק בין רוסיה למערב נתניהו מביא עימו את היתרונות מתוך ניסיונו וקשריו עם פוטין, לכשיבשילו התנאים לתיווך אפקטיבי בין הצדדים. הדיבידנד לישראל מתיווך כזה יוכל להיות גם בהקשר לאיראן.

הטרור הפלשתיני

יש להניח כי ההחלטות הראשונות להן תידרש הממשלה יהיו סביב מדיניות התגובה לטרור מיו"ש. האסטרטגיה הנוכחית אמנם רשמה הצלחות לא מבוטלות, אך עם כל יתרונותיה היא מספקת שולי ביטחון צרים מדי מול מאמצי הטרור מיו"ש. היא אינה מכוונת לקעקע את תשתיותיו ואין בה מענה לבעיות המשילות ולזמינות של אמצעי הלחימה הרבים בשטח. המפגש בין תופעות אלה לדור הצעיר, שלא חווה את "חומת מגן" ומושפע מהאווירה ברשתות החברתיות, מוליד חלק ניכר מתופעות הטרור העכשווי. על הרקע הזה תידרש מערכת הביטחון לבצר את ההגנה בקו התפר ולהקשיח את פעילותה הסיכולית. זאת בנוסף למוכנותה לאפשרות של מבצע נרחב ביו"ש.

אשר לעידן שלאחר "אבו-מאזן" - תהא המציאות אשר תהא, יעדיה של ישראל יהיו להבטיח את ביטחון תושביה ונכסיה ולמנוע מהקבוצות הפועלות נגדה לנצל את הסיטואציה לטובתם.

הדברים אמורים גם ביחס לאפשרות קיומם של בריתות פוליטיות ושיתופי פעולה (גלויים או חשאיים) בין מי שיראו את עצמם כיורשים לבין גורמים מחמאס, מהגא"פ או מקבוצות אחרות שפועלות נגד ישראל.

אשר לרצועת עזה - ישראל תמשיך להתמודד עם הדילמה כיצד לשמור על השקט מחד ולא לאפשר את התעצמות חמאס מנגד. התשתית שנוצרה בעקבות "הסכמי אברהם" יכולה לייצר פתרונות לחלק מבעיות היסוד של רצועת עזה, שאינם כרוכים בתוספת של סיכונים ביטחוניים לישראל. טוב תעשה המערכת הישראלית אם תסמן לעצמה "קו אדום" לא מוצהר באשר לרף המקסימלי שהיא מוכנה לאפשר להתעצמות גורמי הטרור בעזה.

משילות וביטחון פנים

תוצאות הבחירות יכולות להעיד על המקום הגבוה בו הציבור מציב את סוגיה זו בסדר העדיפות ועל ציפייתו לצעדים דרסטיים שיחזירו את המשילות ויחזקו את הביטחון האישי בישראל. הגם שנושא זה מחייב גישה הוליסטית ותכנון ארוך טווח, אי אפשר להמתין עד להשלמתם. נדרש מאמץ לאומי, בהובלתו של ראש הממשלה, כדי לקדם צעדים מיידיים לחיזוק הביטחון האישי. בין השאר, האצת בנייתו והפעלתו של "המשמר הלאומי הישראלי" ומתן סמכויות שיטור מוגדרות לאנשיו, מיסוד והרחבה של תוכנית "מסלול בטוח" למאבק בפשיעה, מיצוי יכולות הפעולה של שב"כ תוך פרשנות מרחיבה של תפקידיו המוגדרים בחוק, חיזוק משמעותי של יכולות המשטרה ושל נוכחותה במוקדי הפשיעה והאלימות ובערים המעורבות, והכל תוך גיבוי מדיני, ציבורי, משפטי ותקציבי.

סוגיה נוספת שתונח לפתחה של הממשלה נוגעת לעניין הניהול הלאומי של הזירה האזרחית באירועי חירום. המבנה הארגוני הנוכחי אינו תומך בתהליכים הנדרשים כדי להבטיח אפקטיביות גבוהה. החלופות האפשריות: הפיכתו של המשרד לביטחון הפנים ל"משרד להגנת המולדת" תוך הכפפה של גופים רלוונטיים אליו בשגרה או בעיתות חירום, או הכפפתה של "רשות החירום הלאומית" למשרד רה"מ והרחבת סמכויותיה.

התאמת הקבינט לאתגרים

אלה רק חלק מהנושאים שיעמדו לפתחה של ממשלת נתניהו. בנוסף אליהם היא תידרש להחלטות שנוגעות ליחסי צבא-חברה ולבניין כוחו של צה"ל, לשמירת העליונות הביטחונית והטכנולוגית של ישראל, היערכות לאומית לתרחישי חירום אזרחיים, לרבות למגיפות, גיבוש חזון ואסטרטגיה-רבתי ימית, משק האנרגיה הישראלי, חלל ולוויינות, ועוד ארוכה היא רשימת הנושאים. על הרקע הזה, נכון יהיה לשכלל את עבודת הקבינט ולגבש מנגנונים בדרג שרים, שיאפשרו טיפול בהיקף כה רחב של נושאים.

נכון יהיה לבחון באופן מעמיק את מודל "שרי קבינט" – שר או שניים שיפעלו במשרד ראש הממשלה ויהיו פנויים רק לענייני הקבינט ולהובלה ולתכלול בין-משרדי של נושאים שעליהם יחליט הקבינט.

שלום בית, לכידות וסולידריות

החברה בישראל שסועה ומקוטבת, המתחים בין המחנות גברו, וכך גם ביטויי העוינות. האזהרה מפני אפשרות של סכסוך פנימי אלים כבר לא מתקבלת כהזיה.

האתגר החשוב ביותר, של כל ממשלה בישראל, הוא שמירת הלכידות של החברה הישראלית. הסולידריות והערבות ההדדית היו תמיד מסימני ההכר של עמנו. חשיבותן לא פחתה. הן חיוניות להבטחת חוסננו הלאומי ויכולתנו לעמוד במבחנים שהמציאות עלולה לזמן לנו.

הקיטוב איננו גזירת גורל או תהליך בלתי נמנע. גם כיום תחושת האחדות שקיימת בתוכנו חזקה יותר מכל השסעים הפנימיים.

רוב הישראלים רואים כיעד משותף את ביצורה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, בטוחה ומשגשגת. לרוב הישראלים חשוב להגיע להסכמות בסוגיות המפלגות אותנו, לנהל שיח פרודוקטיבי על אי-הסכמות ולסלול דרך לניהול וליישוב מחלוקות. זהו פתח לתקווה ובסיס לאופטימיות.

נכון לפעול להגברת השיתוף והשותפות בין חלקיה השונים של החברה, ומצד הממשלה כלפיהם כולם. ויתורים למען שלום בית אינם הפסד. כמאמר חז"ל: "גדול הוא השלום שכל הברכות כלולות בו..."

מאיר בן שבת - כיהן כראש המל"ל וכיועץ לביטחון לאומי של בנימין נתניהו בין השנים 2021-2017. כיוםמשמשעמית מחקר בכיר ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי" (INSS) שליד אוניברסיטת ת"א.