ביישובי עוטף עזה מנסים לחזור לשגרה: "נגמר, זהו", אמרו בפרלמנט המקומי בבית הקפה בבוקר יום שני, 12 שעות לאחר הפסקת האש. "הפעם לא נגררנו, זה נכון, אבל זה לא משנה. אנחנו נמצא את עצמנו בעוד סבב. אנחנו תקפנו, הם תקפו - יתקפו אותנו עוד 20 שנה. אנחנו כבר לא מתרגשים מהעניין".
תושב ותיק נוסף אמר על התחושה של החזרה לשגרה: "ברוך השם, לא יצאנו מהבית במשך כל התקופה. כולם, גם הילדים בבתים שלהם לא יצאו מהבית. אבל מה אני אגיד לך, ברוך השם יש לנו צבא, יש לנו מדינה והם עשו הכל כמו שצריך. עדיף שזה ייגמר ככה, מהר. אנחנו נשב בבית עד שיגמרו".
אריאל, תושב נתיבות, שאותו פגשנו בתחנת הדלק, סיפר בהתרגשות: "ההרגשה היא כאילו אני שנה באותה שגרה, זה בא והולך וחוזר. מבחינת מה שעשינו זה היה הרבה יותר טוב, לא כמו בפעמים הקדומות שיצאנו לוזרים. אנחנו התחלנו - עשינו את שלנו. התחושות חיוביות למרות שהם ירו אחרונים לשדרות כבר אחרי הפסקת האש. הייתי מצפה לתגובה מוחצת אחרונה. צה"ל לא הגיב, אבל זה בסדר. הכי חשוב שלא יצאו נפגעים מזה, תודה לאל. 96% הצלחה מכיפת ברזל זה נהדר".
בני זוג מבוגרים מקיבוץ ארז הוסיפו: "סגרנו לנו את הבריכה וזה היה החלק המאכזב. אנחנו לא יוצאים מפה באף מבצע. לא היו לנו ציפיות לכלום, ולכן גם לא התאכזבנו או שמחנו".
"אין לזה סוף"
חנוך אוריאל וקנין משדרות מספר: "אני בוגר סיירת גבעתי, עברתי דבר או שניים בחיים, אבל מה שחווינו ב־20 השנים האחרונות זאת הסלמה אחת גדולה. וזה שוב חוזר, אין לזה סוף. בהסלמה האחרונה נולדה לי אחיינית - בת יומיים וזאת קבלת הפנים שהיא צריכה לקבל?" הוא שואל בכעס, "מקבלים אותה בלרוץ לממ"דים תוך ריצות ונפילות. המדינה לא רואה את הדברים הקטנים ואת הנזק שנגרם לאנשים. זה מכאיב, וצריך לשים לזה סוף ולמגר את התופעה הזאת אחת ולתמיד".
מלבד החזרה המבורכת לשגרה בקרב תושבי האזור, יש כאלה שלא באמת חזרו. האחים תהל והראל סויסה עברו את ימי המבצע במרדף נגד הזמן בחיפושים אחר כלבם האהוב ג'אנגו. "הוא חלק מהנשמה שלי, בבקשה תעזרו לי למצוא אותו. אם מישהו לקח אותו אני מתחננת שיחזירו, הוא יקר לי יותר מהכל", קראה תהל לעזרה.
"הוא ברח בשבת בבוקר, אחרי לילה של אזעקות. הוא בן שנה וחצי. הבאנו אותו שבוע לפני 'שומר החומות', שם הוא קיבל את הטראומה. הוא נלחץ מאוד. כל הימים חיפשנו אותו בשני רכבים עם עוד חברים. עברנו בכל רחוב ובכל סמטה בעיר ולא מצאנו אותו, ראו אותו בפעם האחרונה בשבת. החזרה לשגרה לא מעניינת אותנו, כל מה שעניין אותנו זה ג'אנגו.
"תוך כדי החיפושים סיכנו את עצמנו. אם היה מרחב מוגן היינו נכנסים, אבל בכמה מקרים התכופפנו ופשוט והמשכנו. אנחנו מאוד דואגים לו כי אנחנו יודעים כמה הוא מפחד. לא חזרנו לשגרה ולא יצאנו לעבודה".
אם במקרה ראיתם את ג'אנגו: תהל סויסה - 054-233-8991 / הראל סויסה - 054-200-2766.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו