מפקיעים ומרוויחים: כך הפך שטח חקלאי לקמפינג יוקרתי

המועצה האזורית הגליל העליון הכשירה אתר נופש יוקרתי והטתה אליו מים מהירדן, תוך שהיא חוסמת את המעבר לנחל. לאחרונה נחנך אתר גלמפינג (קמפינג יוקרתי) על שטח חקלאי של 36 דונם, שחוסם גישת כלי רכב לירדן ומונע מהציבור ליהנות ממי הנהר הזורמים. זאת ועוד: במרכזו של האתר זורם נחל שמימיו נשאבים מהירדן - וכל זאת בלי כל אישור מהרשויות. באופן פרדוקסלי, הגוף שעומד מאחורי האתר הוא גם זה שמפקח על האישורים עבורו: המועצה האזורית הגליל העליון.

בקריית שמונה נדהמו לראות כיצד שוב משתנה ייעודה של קרקע חקלאית בקיבוצי הסביבה, שמפקיעים משאב ציבורי לטובתם ומפיקים ממנו רווח כספי. אלא שבדיקת "ישראל היום" מגלה כי במועצה כלל לא קיבלו אישורים מתאימים, ובעוד רשות מקרקעי ישראל אישרה בחוזה החכירה לחברה הכלכלית של המועצה, שהקימה ומפעילה את האתר, להשתמש בקרקע לפארק ציבורי - היא משתמשת בו לצרכים פרטיים.

"חטא ההיבריס"

אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, כועס. "חטא ההיבריס", כך הוא מכנה את המהלך. "הקרקע הזאת לא משמשת לחקלאות, ולכן הם צריכים להחזיר אותה למדינה. בג"ץ קבע שקרקעות שלא משמשות לחקלאות ישווקו בצורה שוויונית, אבל זה לא קורה, ושוב סוגרים את הגישה לנהר. הרשויות במדינה לא בודקות, ואפילו נותנות לזה יד.

"מילא כשמדובר בחברי קיבוץ שזכו לגור על שפת הנהר, אבל זה כלל לא בשטח הקיבוץ. הם מנכסים משאב ציבורי בצורה בוטה, לאוכלוסייה מאוד מסוימת. נתח קטן של האוכלוסייה קיבל נתח גדול מהשטח. אם לא נשנה את סדרי העדיפויות, הפערים יעמיקו".

900 שקלים ללילה

קמפינג המטעים, שנחנך לפני שבוע על גדת הירדן, כולל 37 אוהלי גלמפינג מאובזרים ושטח נוסף להקמת אוהלים פרטיים ואוהלי קמפינג. במרכז ההזמנות מציעים אוהל גלמפינג לחמש נפשות ב־900 שקלים ללילה, והחל מ־15 באוגוסט ידרשו תשלום על אוהלים פרטיים (כעת ההקמה בחינם).

נציג המכירות מבטיח שבחורף, במקום מימי הירדן המוזרמים לנחל שבמרכז האתר יוזרמו בו מים חמים מקידוחי שמיר. לדבריו, אין מוזיקה ואין הפרעות לציבור הרחב שנופש על גדת הירדן, משום ש"זה אתר פרטי. אמנם כולם יכולים להיכנס לירדן, אבל הגברנו את הפיקוח". מיהם הפקחים? כמובן, פקחי המועצה האזורית הגליל העליון.

ברשות המים, הגוף היחיד שאחראי למתן אישורי שאיבה של מים מהירדן ומכל משאב ציבורי, אומרים כי הם כלל לא התבקשו לתת אישור: "מבדיקה ראשונית עולה כי בתוכנית של האתר שהתקבלה לא היתה התייחסות לתעלה. לטענת היזם, הוא קיבל אישור לתעלה מרשות ניקוז כנרת. נערוך בדיקה בנושא".

אלא שברשות ניקוז כנרת אמרו לנו כי "חוקיות של פרויקט מסוג זה היא באחריות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. כל שאיבה או הזרמה של מים חייבת אישור של רשות המים ושל אגודת המים שבתחומה מתבצע הפרויקט. רשות ניקוז ונחלים כנרת אחראית רק לבדיקת אופי ההזרמה של מים לנהר הירדן. בפרויקט זה התבקשה הרשות לתת הנחיה לפתרון הקצה של הפרויקט, בחיבור ובהזרמת המים לנהר, עוד לפני שהחלה הזרמת המים". אגודת המים והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מיותר לציין, הן של המועצה האזורית הגליל העליון.

באשר לשימוש בקרקע, נמסר מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כי "השטח המדובר הוקצה למועצה האזורית הגליל העליון למטרת פארק ציבורי, בחוזה חכירה משנת 2018 שבמסגרתו הותרו שימושים שונים לשטח כמו מזנון, חניון לילה כולל קרוואנים, משטחי אוהלים, חניונים ומתקנים שונים לרווחת הציבור. לא ידוע לנו על פעילות מסחרית מעבר לזו המותרת בחוזה. לאור הדיווח, תיערך בדיקה של הקיים בפועל והתאמתו להרשאות".

מאיר כושי לוי, יו"ר החברה הכלכלית הגליל העליון, מסר בתגובה: "לא עשינו משהו שהוא לא חוקי. פעלנו מול הגופים שאחראים על המים בגליל העליון וקיבלנו את כל האישורים. אנחנו קונים מים לכל מיני צרכים שהם לא שתייה, ולא שואבים מים.

"התפיסה היתה ליצור מרכז תיירות, כי חסר כזה. בחוזה החכירה יש לנו אישור להשתמש ב־20% מהשטח לפעילות מסחרית. לא ניקח כסף על אוהלים פרטיים - זאת טעות ואני אעדכן את מרכז ההזמנות. יש חניון יום ולילה, וישלמו עבור חניה, כמו בכנרת. המועצה מוציאה 8-6 מיליון שקלים בשנה על תחזוקת הנחלים. לא המדינה".

המועצה: "יש אישורים"

מהמועצה האזורית הגליל העליון נמסר בתגובה: "לחברה הכלכלית שהקימה את החניון ניתן אישור מרשות הניקוז להזרמת נחל בתחומי החניון. בכל הקשור לשימוש מסחרי בקרקע, הרי באישורים שניתנו על ידי רמ"י להקמת החניון הוקצו אחוזים מסוימים לשימוש מסחרי, ולמיטב הבנתנו המועצה עומדת בהם".