נגניות הנבל וחליל הצד, כריסטינה ומריה, שאלו את הגבר הלבוש בחליפה מהודרת, סינר וכפפות לבנות היכן הטקס אמור להתקיים. הגבר נראה מופתע מהשאלה המכשילה. הוא מלמל במבוכה, "איזה טקס?" - ומיהר להיעלם בכניסה הראשית של בית החייל בתל אביב. משם חמק לאולם, שווילון עבה הסתיר את שהתחולל מאחוריו - טקס הכתרתו של שגב לנשיא הגדול החדש של "הבונים החופשיים" בישראל.
החשאיות, כמובן, מובנת. בשנה הבאה ימלאו 70 שנה לארגון הבונים החופשיים בישראל, ובעבר סירבו חברי המסדר - בארץ ובעולם - להודות שהם משתייכים אליו, ובטח שנמנעו מלנדב מידע היכן מתקיימות פגישותיהם. הידעתם, למשל, שראש הממשלה יצחק רבין ז"ל היה בונה? או שרבה לשעבר של חיפה, שאר־ישוב הכהן ז"ל, השתייך גם הוא למסדר? אם ידעתם, אתם כנראה חזקים בטריוויה.
הבונים החופשיים היא אגודה בינלאומית שמגדירה עצמה כבעלת תורת מוסר עמוסה במשלים ובסמלים, ומאופיינת בשלושה מוטיבים מרכזים: חופש, שוויון ואחווה בין חבריה. שורשיה הולכים עד למאה ה־10 לספירה, אל בוני האבן של הקתדרלות והמצודות.
מדובר במסדר לגברים בלבד, שטקסיו המסתוריים נערכים עד היום מאחורי דלתיים סגורות. ההסברים למעשיהם מעטים, אבל כעת צפו לתחילתו של שינוי. שגב, הנשיא הנבחר, מתכוון לנסות ולתקן סדרי עולם, וכבר בנאום הפתיחה, בבית החייל, השליך פצצת מצרר משמעותית.
"העולם השתנה מאז ייסוד הלשכה הגדולה של אנגליה בשנת 1717, שהיא אם הלשכות הגדולות בעולם, וכולנו כידוע סרים למרותה", אמר הנבחר לנוכחים. "היום, בשנת 2022, אי אפשר להתעלם מכך שנשים מהוות מחצית מהאוכלוסייה, וישנו צורך אמיתי בבדיקת האפשרות לערוך שינוי באופן שבו הן לוקחות חלק בפעילויות של הבנייה החופשית.
"אין ספק שעקרונות הבנייה החופשית - חופש, שוויון, אחווה, אהבת אחים, עזרה ואמת - מדברים לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין. יש לי מספר רעיונות שאותם אציג בפני הוועד הגדול של הלשכה הגדולה, ואחר כך נפתח זאת לדיון במסדר".
רחש קל עבר באולם, מאחר שמדובר בלא פחות ממהפכה שעוד תדוסקס רבות בזמן הקרוב. הבונים החופשיים בישראל מונים 15 אלף "אחים", כך נקראים החברים, 1,500 פעילים ממש, שמפוזרים בכ־50 לשכות - מנהריה שבצפון ועד אילת שבדרום.
שינויים דרמטיים בארגון הם נדירים, לכן לפני שעזבו לביתם היה זה אנדרו חדד הוותיק שבירך את היוצאים בברכת השוער המסורתית. "אחינו הבונים החופשיים, הנתונים בצרה ובמצוקה, הנמצאים בים, ביבשה ובאוויר, הבונה העליון של היקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאור גדול ויחזירם לארצם ולמולדתם, כי זהו מחוז חפצם".
שלוש דרגות של מעמד
שבוע אחרי הטקס המרשים, שנערך ב־22 ביולי, פגשתי את הנשיא הגדול, אילן שגב (63) מירושלים, בחייו שמחוץ למדים. על דלת משרדו במרכז העיר כתוב: "ביטוח ופיננסים, גרנטולוג פיננסי". עיסוק קצת פחות רומנטי ומסעיר מעמידה בראש המסדר החשאי בישראל.
"שאלו אותי, 'אתם שולטים בעולם?', ועניתי שאנחנו שולטים רק בחלק", צחק בתחילת פגישתנו, במטרה לשבור את הקרח. "אנחנו שולטים בדברים החשובים - וזה בנו עצמנו. למסורת ולתיאטרליות יש חלק חשוב בכל העניין. הרי כשאתה הולך להצגה אתה לא מקשיב רק למה שאומרים, אתה גם רואה את התלבושות ואת התפאורה.
"אצלנו, ברגע שאתה נכנס ללשכה וסוגר את הדלת, אתה כאילו משאיר את פגעי הזמן בחוץ. אתה נכנס לעולם של רוח ויצירה. משנה פאזה בראש. לטקסים שלנו אסור להכניס פלאפון, אז אתה שעתיים־שלוש רק עם עצמך, מבלי שהאישה והילדים יישבו לך על הראש. יש לך פנאי לחשוב 'איפה אני?'".
למה הסודיות נחוצה?
"אני בא ואומר שהכל גלוי. אתה יכול לראות היום הכל באינטרנט, אבל אם תראה, לא תבין. הסודיות נחוצה, כי יש לנו צורה מיוחדת של בקשה לעזרה בינלאומית, לחיצת יד שמוכרת רק לנו. ברגע שאני לוחץ יד, אני יודע בדיוק מי עומד מולי.
"הגעתי לניו יורק, למחלקת ההגירה בנמל התעופה. יש לי תמיד על הז'קט סמל של הבנייה החופשית. פתאום קם איש ההגירה, שחור, גדול, חיבק אותי ואמר, 'אחי, ברוך הבא לארה"ב'. הוא בונה חופשי כמוני. סיפר לי האח סימן־טוב אשכנזי ז"ל, שנפטר בסוכות בגיל 103, שהוא הגיע למצרים אחרי חתימת הסכם השלום - וגנבו לו מזוודה. מה הוא עשה? את סימן המצוקה הבינלאומי. עצר לידו קצין משטרה ושאל מה קרה, וסימן־טוב סיפר. הקצין שאל באיזה מלון הוא מתאכסן, ואמר שעוד מעט תגיע לשם המזוודה".
סימן מצוקה בינלאומי?
"כל האחים יודעים מהו, ומי שבונה חופשי מבין שאני במצוקה. אתה לא תדע".
אז למתעניינים ביניכם איך נכנסים למסדר - חייבים להיות גברים בני 21 ומעלה. אם אתם בנים ממשיכים לבונים ותיקים, גיל הכניסה יורד ל־18. ממלאים טופס בקשה, ואם מישהו מהבונים הוא הממליץ על צירופכם - כבר יש לכם עדיפות.
בבונים החופשיים אפשר למצוא טיפוסים שונים מאוד זה מזה. החל מרון מליכסון, למשל, מקעקע חיפאי (39) שמשמש נשיא הלשכה בצפון, ועד לשופט בית המשפט העליון לשעבר סלים ג'ובראן (74), שהיה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה־20 ב־2015.
"לוקח בין חצי שנה לשמונה חודשים להיכנס למסדר", מספר שגב. "קודם המועמדים ממלאים טופס בקשה להצטרף, ואז אנחנו נפגשים איתם, במה שנקרא אצלנו 'השולחן הלבן'".
השולחן הלבן, יובהר כאן, הוא לא חלק חשאי מפעולות הבונים החופשיים. מדובר בישיבה משותפת בבתי קפה או ביציאה לארוחה במסעדה. למעמדים האלה יכולים להגיע אורחים, ובטח מועמדים שמבקשים להירשם.
"מדברים עם המועמדים, שואלים שאלות", ממשיך שגב. "אחרי זה מבקשים שיציגו את עצמם. צריך לתהות על קנקנך, כי אני רוצה לדעת מה מטרותיך, למה באת. אני רוצה לבדוק מי אתה. אם שניים בלשכה שאליה אתה מבקש להצטרף מתנגדים, אתה תישאר בחוץ. אנחנו גם באים אליך הביתה כדי להכיר את הסביבה, ושואלים את האישה אם היא מסכימה.
"אנחנו לא עושים דברים בסתר. בודקים שאתה ישר והגון. בעבר ביקשנו תעודת יושר - היום זה אסור, אבל יש לנו דרכים לבדוק. יש מקומות שתולים בהם במשך חודש את התמונה שלך על הקיר, כשלצידה קורות החיים, וכל מי שנכנס מסתכל. אם הוא מכיר, אז הוא נותן חוות דעת.
"היה מקרה שקראנו למועמד ואמרנו לו 'לא סיפרת שהיה לך סכסוך גדול' - ודחינו אותו. יכול להיות שבעתיד נעשה זאת בפריסה ארצית, כדי שלא יהיה מצב שנדחית בירושלים והתקבלת ללשכה בבאר שבע. אם אתה לא מתאים לי, אתה לא מתאים לאף אחד".
אליה בן־כנען (37), יועץ אסטרטגי ובעל עסק לפרסום והפקות וידאו מרמת גן, זוכר היטב את תהליך הקליטה הארוך שעבר. "משכו אותי שנה וחצי. אשכרה בכל הזמן הזה לא היה לי ברור מה מניע אותי להגיע למפגשי 'השולחן הלבן'. אבל כנראה זו האנרגיה שמתקיימת שם, כי אתה יכול לראות באותו שולחן הייטקיסט בן 30 ומבוגר בן 80, ואתה שואל מה הם עושים ביחד ועל מה יש להם לדבר?
"אתה מרגיש את האחווה, והיא מושכת. אחד הדברים החשובים שחבר אמר לי היה 'אל תשאל שאלות מקדימות, אל תקרא בגוגל או תתעניין בתקשורת, כי זה רק יהרוס לך'. לא עשיתי גוגל. יותר מזה - לא סיפרתי בהתחלה לאשתי, כי לא ידעתי להסביר מה זה".
בן־כנען הצטרף לבונים ב־2017, אחרי שחבר מהצבא סיפר לו על המסדר, והיום הוא מכהן כדובר, אבל יש לו גם משרה בלשכה התל־אביבית שבה הוא חבר - הוא משמש "מדריך שני", שאחד מתפקידיו הוא להדריך את המצטרפים החדשים. כן, בכל אחת מ־50 הלשכות של הבונים יש מינימום 15 חברים, שמתוכם שבעה הם נושאי משרות. בראש הלשכה המקומית עומד הנשיא, ומתחתיו ישנם תפקידים כמו מפקח ראשון, מפקח שני, שומר, שוער. לכל אחד יש משמעות משלו בהיררכיה ובטקס.
לכל בונה יש שלוש דרגות שאליהן הוא יכול להגיע: תלמיד־בונה, חבר־בונה ורב־בונה. חלק מהטקסיות הסודית של הבונים טמונה בזמן ש"מְקַדְּשִׁים" חברים חדשים למסדר, או כשעולים בדרגה.
"כדי לעבור דרגה צריך לעמוד בכמה קריטריונים", מסביר שגב. "צריך לשמוע כמות מסוימת של הרצאות על הבנייה, לכתוב משהו שדומה לעבודה סמינריונית בעזרת מנחים, וצריך לעבור מבחן, שאליו אתה מתכונן. מדובר בטקסט שאתה לומד, ומותר לאחים לשאול אותך שאלות עליו. ברגע שאנחנו מסכימים שהבחור פעיל והתקדם, אני יכול להעביר אותו שלב - והלשכה צריכה להצביע על קידומו. אם חושבים שהעבודה שהוא הגיש לא ראויה, הוא יכין עבודה נוספת".
חלק גדול מעבודת הבונה היא טקסית. למדים המהודרים והססגוניים, שאותם אפשר לראות בתמונות, יש חשיבות - ולא רק טווסית. בונה לא יכול להיכנס לפעילות ללא הסינר על מותניו, שבין השאר מספר לנוכחים על דרגתו ומעמדו.
"למשל הכפפות", שגב מבקש להסביר. "מי היו הבונים החופשיים בתחילת הדרך? בנאים, אנשים שעבדו עם פטיש ואזמל, ידיהם היו מיובלות ומחוספסות. אז ברגע שאתה שם כפפה אתה לא שורט את האדם השני. עם כפפה, גם אם היד שלך מיובלת, כי אתה בנאי או פקיד, כולם שווים. בהרבה מקומות אני מוריד כפפה, לוחץ יד ואז מחזיר את הכפפה, גם כדי שהיד שלי תישאר נקייה וגם כדי להראות שאני לא מסתיר דבר. אני שקוף וגלוי".
על מה אתם מדברים מאחורי הדלת הסגורה?
"פילוסופיה של החיים, ואיך אתה מתקדם בהם. יש לנו דרגות שאתה עובר מאחת לשנייה, ואתה לומד דברים שעוזרים בחיים. אני מבין את הפרינציפ שנולדתי בעל כורחי וכנראה אמות בעל כורחי, ואיך אני, אילן, לוקח את החיים ועושה איתם משהו משמעותי לי, למשפחה, לעבודה. כל אחד לוקח את זה למקום שהוא רוצה".
בן־כנען: "הסודיות קשורה לתרגול ולהבנת תורת המוסר. אתה מקבל כלים להתמודד עם החיים באמצעות תורה שלא המציאו היום, אלא כזו שעוברת כבר מאות שנים, ועדיין עובדת. הרי העולם היום הוא אינסטנט, כאן ועכשיו. אף אחד לא מתפלסף, אין רוחניות. מאוד קשה ליצור חברותות שיש בהן עומק.
"בבנייה החופשית מקבלים אותך איך שאתה. אם הייתי יכול להדביק כל אדם בנגיעת הקסם הזו, ושם אותו בקובייה של בונה חופשי, אני בטוח שהיה מתנהל בצורה הרבה יותר טובה. אני מרגיש את השינוי שחל בי באופן חד־משמעי. התחתנתי, אני אבא. אני יכול להגיד שאופן תפיסת המוסר שלי והערכים שלפיהם אני נוהג התחדד. מצידי, השינוי אפילו לא נתון לפרשנות".
מלבד הטקסיות, ערך נוסף שהבונים החופשיים שמים עליו דגש חזק הוא גמילות חסדים. הם מעניקים מלגות לסטודנטים, תורמים ציוד לתלמידים נזקקים, מקדמים חלוקת סלי מזון לרעבים. לשכת "הודיני", שמחזיקה רק קוסמים מוסמכים, אימצה את הקהילה האתיופית ביבנה וערכה לא מכבר טקס בר־מצווה לנערים - כשהיא מסייעת במימון הלבוש, הטליתות ואפילו התפילין.
"המצווה החשובה ביותר מבחינת הבונים החופשיים היא לתת צדקה", מדגיש הנשיא הגדול שגב. "כשאנחנו נותנים צדקה, חייבים להכניס יד סגורה לתרמיל שנקרא 'תרמיל האלמנה'. יד סגורה, כי אני לא רוצה לדעת כמה שמת שם. לצדקה יש ברכה כפולה: היכולת לתת, וברוך השם - הידיעה שאתה לא נזקק".
בשביל להיות בונה חופשי צריך כמובן להיות בגיל הנכון, אבל קריטריון חשוב לא פחות ולא נתון לוויכוח הוא האמונה באלוהים, או בכוח עליון. "אנחנו קוראים לאל בשלושה שמות - הבונה העליון של היקום, המהנדס העליון של היקום והעליון על כל", מסביר שגב. "אתה יכול להגיד 'אני לא מאמין באלוהים, אני מאמין בכוח עליון' וזה בסדר. אתה תקרא לו אלוהים, ההוא יקרא לו מהנדס. אם אתה מאמין שהעולם לא נוצר מעצמו, ושיש מישהו שמכוון, אז אתה מבין שלחיים יש תכלית. ואם אתה קם בבוקר עם תכלית, אז תעשה דברים לטובתך ולטובת האנושות".
"יש גם מתנחלים"
על הדוכן, בזמן טקסי הבונים החופשיים, נחים התנ"ך, הקוראן והברית החדשה, כדי להדגיש שבמסדר כולם שווים. ואכן, אפשר למצוא שם יהודים, מוסלמים ונוצרים. כדי למנוע חיכוכים התקבלה החלטה שלא מכניסים פנימה דת ופוליטיקה, לכן ניתן למצוא שמאל וימין, ישראלים לצד פלשתינים ממזרח ירושלים.
"אראה לך מסרון ששלח ערבי שרוצה להזמין אחים למנגל", מציג שגב את הודעות הווטסאפ שלו."אמר שיקנה בשר כשר לשומרי מסורת יהודים. אצלנו מתחבקים ומתנשקים, ואני לא יודע מה כל אחד חושב בלב ולמי הוא מצביע. יש לנו כמה אחים שהם גייז, וברגע שאני מעריך אותם כבני אדם, מה אכפת לי מה הם עושים בבית?".
איך משתלבת הטקסיות עם הדת?
"בטקס אנחנו אומרים שאתה חייב לשמור על חוקי המדינה שבה אתה חי או המדינה שבה אתה מבקר. אם לא תשמור על החוק, לא תהיה בונה חופשי. אין שום דבר נגד הדת. להפך, אתה תראה אנשים דתיים, ומכל הדתות".
ואיך מצליחים לא להכניס פנימה פוליטיקה?
"יש אחים שפעילים במפלגות וזה בסדר, אבל ברגע שאתה נכנס ללשכה אני לא יודע אם אתה יהודי, נוצרי, דרוזי או מוסלמי. זה לא מעניין אותי. ואגיד לך משהו מדהים: רוב חבריי הקרובים מהבונים - אני לא יודע למי הם מצביעים בבחירות, כי מעולם לא שאלתי. זה לא ענייני. יש אפילו מתנחלים שנכנסים ללשכה ומתחבקים עם ערבים. אתה מבין שאם אין דת ופוליטיקה - כולם יכולים לחיות ביחד בשלום ובשלווה".
עם כל מעטה הסודיות - אין סממנים של מאגיה בטקסים?
"ממש לא. הטקסים מעניינים ומרגשים. אני תמיד אומר לאנשים שעברו את הטקס, בעיקר את הקידושין והפיכתם לאחים, 'כשאתה בא הביתה תכתוב מה הרגשת. תסתכל על זה אחרי חודש, שנה, עשר שנים - ובכל פעם תתרגש מחדש'. זה חרוט בלב".
איציק וינברג (70), רופא שיניים מהרצליה, חבר במסדר כבר יותר מ־30 שנה. הוא לא שוכח את טקס הכניסה שלו. "עברתי הרבה דברים בחיי, אבל הטקס הראשון לא עוזב אותי", הוא מדגיש. "יותר מכל טקס אחר שעשיתי בצבא או בבית ספר. מבחינה רוחנית זה ממלא, ואל תדאג: לא שוחטים בטקס ולא תולים אף אחד".
שגב מספר שלמועמדים חדשים, במיוחד יוצאי מדינות חבר העמים, חשוב לדעת אם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הוא בונה חופשי. כך לפחות אומרות השמועות. אבל שגב עונה שלא, וזה שאוב ממידע שהגיע מבונים חופשיים במוסקבה.
"היום מגיעים המון חבר'ה צעירים שמושפעים מספריו של דן בראון, וזה עשה לנו מאוד טוב, כי זה מעורר עניין", שגב מפתיע. "יצחק רבין והמלך חוסיין היו, למשל, באותה לשכת בונים חופשיים בארה"ב. הרי כשרבין נפטר, איך חוסיין קרא לו? 'אחי'. הוא קרא לו כך כי הוא היה אח באותה לשכה".
למשה ספיר ז"ל, בונה חופשי מלשכת "חרמון" מהמרכז, היתה בשנות ה־30 של המאה שעברה חברת הובלות, "המשא", שסיפקה בין היתר שירותים בירושלים, בחיפה, בדמשק ובביירות. משה, במהלך נסיעותיו, רקם קשרים עם עבדאללה, מלך ירדן, שהיה אף הוא בונה חופשי.
כשהחלו בשנות ה־90 הגישושים לקראת יחסי שלום עם ירדן, שלמה ספיר, בנו של משה, בעצמו בונה חופשי ממשיך, שלח למלך חוסיין תמונה מ־1935 שבה נראים משה ועבדאללה, סבו של המלך, מחובקים. המלך התרגש, ובתשובה שהחזיר בישר שכשיוסדרו היחסים בין המדינות הוא יזמין את שלמה ואת משפחתו לביקור בארמון ברבת עמון. לאחר שהסכם השלום נחתם - המלך אירח אותם שם במשך שבוע.
"כשאני בא לבונה שאני לא מכיר ולוחץ את ידו, הוא שואל ישר: 'באיזו לשכה אתה ומה הדרגה שלך?'", מסביר שגב. "הייתי במפגש עסקי והצגתי את עצמי. אחרי לחיצת היד יו"ר מועצת המנהלים אמר לנוכחים 'תנו לי דקה איתו', ואז שאל אותי 'באיזה לשכה אתה?'. הוא הלך לעשות כמה טלפונים, וכשחזר בישר לי שאני אהיה סוכן הביטוח שלהם".
הרבה עסקים נוצרים ככה, בזכות הבונים?
"בלשכה אנחנו לא עושים נטוורקינג, כי אני לא רוצה שינצלו את המסדר לטובת עסקים פרטיים. היה בחור שעבד בבית השקעות, הצטרף למסדר, ואחרי שבוע ביקש את רשימת האחים, כי רצה להציע להם תיקי השקעה. באותו יום העיפו אותו.
"תבין, היו שנים שבהן הבעלים של מפעלי 'ליבר' ו'עלית', שני המתחרים הכי גדולים, היו אחים באותה לשכה. עסקים משאירים בחוץ. מצד שני, אצלי במשרד הביטוח יש הנחיה שאם אח מתקשר, הוא מקבל הנחות של משפחה. אנשים פונים אלי ואנחנו תמיד עוזרים.
"באחד מימי השישי, רבע שעה לפני כניסת השבת, מישהו סיפר שאח שלנו עבר תאונת דרכים ושלוקחים אותו לבית החולים הלל יפה בחדרה. אח אחד התקשר ואמר: 'אחי משמש אח בבית החולים', ואחרי כמה דקות ענה אחד הנשיאים בצפון: 'האחיין שלי רופא בהלל יפה'. עד שהאח הפצוע הגיע למיון כבר חיכו לו שם. זאת האחווה. בלי להרוויח - קודם כל לתת".
תנ"ך ביחד עם קוראן
לשכת הבונים החופשיים בישראל מתנהלת לפי כללי הלשכה הגדולה של בריטניה, שנחשבת "אם הלשכות" וש־180 לשכות במדינות שונות מתנהלות על פיה. לכן נושא שילוב הנשים, חוץ מהעימות האפשרי עם המסורת, צריך לעבור תחילה את העיניים הבוחנות בממלכה הבריטית.
"המסדרים שסרים למרותה של הלשכה הגדולה של אנגליה, שנוסדה בנובמבר 1717, לא מקבלים כרגע נשים. יכול להיות שזה ישתנה, אני עובד על זה", שגב אומר. "יש את הלשכה הצרפתית שנקראת 'לה גרנד אוריינט' (המזרח הגדול), שהיא פחות נפוצה, אבל אם אצלנו שמים על הדוכן את התנ"ך, הקוראן והברית חדשה, כי אנחנו מאמינים שכל הדתות צריכות להיות נוכחות, אצלם שמים ספר עם דפים חלקים - ואתה מתחייב להכניס את האמונה שלך בפנים.
"הצרפתים פתחו את הלשכות לנשים. אני חושב על מודל מסוים, שלא אגיד אותו כרגע, אבל אני רוצה שלנשים יהיה אצלנו חלק גדול. ב־1717 נשים לא עבדו, הן ישבו בבית. היום אנחנו ב־2022 והעולם השתנה, חייבים להתקדם".
זה אלף־בית של קדמה.
"דיברה איתי אישה ידועה ומכובדת שאמרה: 'אני כועסת, כי אתם מדירים אותנו'. אמרתי לה, 'למה נשות נעמת, נשות ויצו ונשות הדסה לא מקבלות גברים? למה לכן מותר?'. יש מקומות שלא מקבלים גברים, ויש מקומות שלא מקבלים נשים. במציאות הנוכחית צריך לעשות קומבינציה".
מה זאת אומרת?
"לא הייתי מכניס אותן ישר לפעילות מלאה, אבל יש דרכים שנשים תשתלבנה במסדר. אני מקווה שבתוך כמה חודשים תראה שינוי. אני מכבד את המסורת שלנו בבונים, חי עליה, לא יכול לשנותה - עד שלא יהיה לי משהו רשמי שאני מקווה להגיע באמצעותו גם לשינוי כלל־עולמי".
למי יהיה קשה עם המהלך הזה?
"יש אצלנו אנשים שחברים כבר עשרות שנים בלשכה, ובהתחלה אפילו פחדו להגיד איפה היא נמצאת, כי מבחינתם זה היה סודי. אני מניח שלהם זה לא יהיה קל, אבל הייתי מופתע כשקיבלתי עשרות שיחות טלפון ממבוגרים שאמרו 'איך לא חשבנו על זה קודם?' - והצעירים ממש נלהבים.
"להגיד איך ומה יהיה - אני לא יודע. לא חייבים להוריד ישר את החרב, אלא לעשות תהליך, ואני מאמין שלא רחוק היום שנשים ישתלבו בבונים. אמרתי בטקס 'חופש, שוויון ואחווה. אהבת אחים, עזרה ואמת'. כל אדם בר דעת יכול לקבל את הערכים האלה. לכן נצטרך לעשות שידוד מערכות ולהתאים את החוקה".
אפילו איציק וינברג הוותיק, שמשמש נשיא לשכת דן, תומך בשינוי. "אם ילדה בת 18 יודעת היום להחזיק תת־מקלע ולהטיס מטוס, אז היא בטח יכולה להיות בונה חופשית. זאת הפעם הראשונה שהנשיא הגדול רוצה לפתוח את השורות. היום העולם דינמי, ואם נתחיל עם זה בארץ זה לאט־לאט יחלחל".
שגב יודע ששינויים דרמטיים יכולים לעורר בעיות עם הלשכה הגדולה של אנגליה. "היא יכולה לקחת מאיתנו את ההכרה", הוא מסביר. "אם לשכה לא מוכרת על ידם, אז אין לה קשרים בינלאומיים. אני לא יכול להכיר בלשכה גדולה של מדינה כשהלשכות הגדולות של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד לא הכירו בה. אני מאמין בלנהל תהליכים ביחד עם העולם המאסוני (כינוי בינלאומי של הבונים החופשיים) כדי לשנות.
"הייתי לאחרונה ברומניה ופגשתי נשיאים ובכירים מאירופה, ויש איתם דיאלוג. כשנבחרתי, קיבלתי טלפון מהנשיא הגדול של צרפת ומהנשיא הגדול של אוסטרליה, שאמר לי: 'אוסטרליה מאחוריך'. אם מים מטפטפים על אבן, בסוף היא נשחקת. ברגע שאכניס את הרעיונות והאחים יהיו מאחוריי, השינוי בלתי נמנע. נמצא את נקודת האיזון לנשים, ועם הצעירים נפרוץ את הגבולות".
עד לאן אתה רוצה לגדול?
"יש בארץ מיליון וחצי דוברי רוסית, שהם חבר'ה טובים. יש 700 אלף דוברי צרפתית, ורובם היו בונים חופשיים בצרפת. אין לי לשכה בעפולה, ואני רוצה להקים בנצרת לשכה דוברת עברית. יש לי לאן לגדול. היתרון של נר הוא שאתה מדליק בעזרתו נרות אחרים, אבל הוא לא מפסיד מעצמו. זה הדימוי שיהיה לבונים החופשיים.
"בטקס שלנו אנחנו אומרים שגם מלכים המירו את שרביטם בכף הסיידים. ברגע שאתה נכנס ללשכה לא מעניין אותי אם אתה רופא, טייס או פקיד. כולם שווים על הפלס. הסיכוי של כל אחד להתקדם לא תלוי במה שהוא עושה בחוץ, אלא ברצונו לתרום ולהתקדם, וברגע שנבנה מסדר חזק יותר אנחנו עושים טובה למדינת ישראל ולעולם. זאת ממש לא קלישאה".
בונה חופשי הוא תואר לכל החיים, אבל בלשכה הגדולה בישראל ערים לעובדה שחייבים חילופי דורות, כי רבים מהבונים הם כיום בשנות ה־80 וה־90 לחייהם, ויש שכבר חגגו את יום ההולדת ה־100.
"השרשרת האחוותית נפתחת אצלנו בשלושה מקרים", מסביר שגב. "תחילה במקרה משמח, כמו אתמול, כשצירפנו שני אחים חדשים. פעם נוספת במקרה של פטירה, אז אנחנו אומרים שהאח עבר ל'מזרח הנצח', ואנחנו עורכים בסוף ההלוויה טקס, פותחים את השרשרת ומשחררים אותו לדרכו. אני תמיד בוכה בטקס הזה. אתה קורא לאח שלוש פעמים, הוא לא עונה - ואז נפרדים. הפעם השלישית והנדירה שבה השרשרת נפתחת היא במקרה שאח סרח, עשה משהו פלילי, הביא קלון על עצמו ועל המסדר - ואז פשוט מעיפים אותו".
קדנציה של נשיא גדול בבונים החופשיים נמשכת שנתיים, והוא יכול להיבחר לשתי קדנציות ברצף לכל היותר. הבחירות נערכות בקלפי, אבל הפעם היה רק מועמד אחד. "חשבו שמגיע לי, וכנראה גם ידעו שאין להם סיכוי נגדי", שגב מבהיר.
"אם אגיד שאין מלחמות ואינטריגות, אז אנחנו ישנים בעמידה. יש, אבל הפעם עשו בחירות חכמות. ראו מי בא לעבוד ומי בא לקבל כבוד. המון אחים פנו אלי ואמרו 'אני לשירותך'. ברגע שאתה מוריד אגו, דת ופוליטיקה, אתה חי בעולם מושלם".
כל פעילות הבונים החופשיים מתקיימת באמצעות תרומות שמחזיקות את פעילות הצדקה, את הארגון ואפילו את המשרדים המכובדים שבבני ברק. בשנה הבאה יתקיים בישראל כנס הבונים החופשיים הבינלאומי, שצפוי למשוך כ־1,500 אחים, ובהם בכירי המסדר ברחבי הגלובוס.
"דווקא ב־2022 יש לנו יותר מקום", משוכנע שגב. "לפני 50 שנה השמנה וסולתה של ישראל היתה חברה במסדר. בלשכה בירושלים היה מנהל הדואר ומנהל מס הכנסה. כולם רצו להיכנס, כי להזכירך הטלוויזיה היתה אז בחיתוליה, והיו המון ויכוחים פילוסופיים. היום רוב האנשים חיים באינטרנט, חיים וירטואליים. לכן כאן אתה מוצא חברה שאתה יכול להיות איתה בתל אביב, בחיפה, בירושלים או בניו יורק ובדרום אמריקה.
"אני מגיע למקומות בעולם, ומקבלים אותי כאילו מכירים אותי כל החיים. בעולם המודרני יש הרבה בדידות, אצלנו אין. אדם מרגיש שהוא שייך למשהו טוב. יודע שכשהוא בא ללשכה הוא יושב עם אנשים שבחרו אותם, שבדקו את הרקע שלהם, שהם מתאימים לו. יש לך מ'עמך' ישראל, עבור בסטודנטים ועד לשופטים, עיתונאים ורבנים. יש אפשרות להתקדם מבחינת ידע ולהתקדם אישית. אנשים נוסעים להודו כדי למצוא את עצמם - פה אתה מוצא את עצמך קרוב לבית".
אפשר למצוא לכל הפעילות הזו גם הגדרות פחות בומבסטיות?
בן־כנען: "אתה בא בכל חודש לשיעור, מתחבר עם אנשים, מקבל השראה, שומע הרצאות טובות על פעילויות שמעניינות אותך להצטרף אליהן. כיף לי, אני אוכל טוב, מה רע? הוותיקים קוראים לזה 'צופים למבוגרים', ולא לכולם מתאים להיות חברים בצופים". 
shishabat@israelhayom.co.il