הבטחות, ביקור ביידן והפתרון: שאלת ח'אן אל־אחמר נותרה פתוחה

"כמה טוב שבאת הביתה - ח'אן אל־אחמר", כתב אלמוני באירוניה בכניסה למעבר התת־קרקעי מתחת לכביש 1, שמוביל למאחז הפלשתיני הבלתי חוקי המפורסם ביותר בישראל.

אלפי מילים נשפכו על היישוב, ששני ראשי ממשלה, נתניהו ובנט, הצהירו בעבר כי יש להרוס אותו, אך כשמגיעים למקום מגלים שמלבד עדויות ספורות להתערבות מאסיבית של ממשלות זרות - הרעש התקשורתי לא משפיע בשטח עצמו. חמור שקשור ברגלו בצורה מעוררת רחמים עומד בשמש הקופחת, מנסה להגיע לעשבים בודדים בחול המדברי. כמה עיזים מסתתרות מתחת לגשר וזזות באי־רצון כשאנו חוצים. פחונים מטים ליפול, לצד רכב שידע ימים טובים יותר, ממתינים על גבעה.

זהו ח'אן אל־אחמר - המאחז שפינויו, כך טוענים פוליטיקאים בשמאל, עלול לעורר נזק מדיני.

סלע המחלוקת

שני הצדדים - פורום עוטף ירושלים, שתומך בפינוי, וארגון ידידי שבט הג'האלין, שמתנגד לו בתוקף - מסכימים על דבר אחד: יש צורך לטפל בבעיה ולהפסיק את הסבל של התושבים. השאלה היא מה הפתרון, וזה סלע המחלוקת. יש שלוש אפשרויות: הראשונה - הסדרת המאחז; השנייה - פינויו למתחם שהוכן בפאתי אבו דיס, במרחק של כמה קילומטרים; והשלישית - העתקתו לשטחי מדינה, כמה מאות מטרים מהמקום שבו נמצא המאחז כיום.

"אנו מבקשים ליישם את החלטת המדינה ובית המשפט, ולהעביר את מעט המשפחות שיש שם לאזור שהכשירו לטובתן באבו דיס", אומר בועז עידו, מנכ"ל פורום עוטף ירושלים, שהגיש את העתירה בדרישה לפנות את ח'אן אל־אחמר.

"35 מגרשים ל־70 בתי אב - זה כפול ממה שצריך. יהיה להם יותר טוב, הם ישמחו על זה. הם לא יגידו לך את זה, אבל הם חולמים על כך בלילה. אני מאמין שזה יקרה, כי זה מה שצריך לקרות, ואני מקווה שיהיה כמה שפחות סבל בדרך. מדינת ישראל צריכה לקבל אחריות ולעשות את הצעד הדרוש".

אנו מטפסים בדרך־לא־דרך לעבר המגרשים המדוברים, עולים על כביש אפרטהייד - לפלשתינים בלבד, שאליו הכניסה ליהודים אסורה - ומגיעים לשורת המגרשים. כסף רב הושקע כבר לפני שנים במקום, אך הוא נותר כמעט עזוב. ילד על אופניים מנצל את הרחבה הריקה לטיול, תחנת דלק מאולתרת שבה מחיר הבנזין בלתי נתפס, 5.65 שקלים לליטר, עומדת בצד - וזהו.

להיכנס לעובי הקורה

מול פורום עוטף ירושלים עומדים אנשי ארגון ידידי הג'האלין, שאותם מוביל פרופ' דן טרנר, תושב כפר אדומים הסמוך, שמספר: "במשך שנים סיפרו לי בכפר שהם לא בדואים אלא פושעים, אבל אז נכנסתי לעובי הקורה וגיליתי שזה לא נכון. גיליתי אנשים אצילי נפש שמתגוררים במקום".

טרנר אומר כי בדיוק כפי שלא מפנים מאחזים ישראליים בלתי חוקיים בשטחי מדינה, כך אין מקום לפנות את תושבי ח'אן אל־אחמר. "הם לא צריכים להיות חלק מאבו דיס. יש אסכולה שאומרת כי מותר להזיז אנשים שחיו כאן לפנינו, ולא משנה שאנחנו הורסים את חייהם. אנחנו חושבים שזה לא אנושי. אנחנו מספיק חזקים כדי להכיל כמה משפחות של בדואים חסרי כל, שכל רצונם הוא לשבת בשלום על השטח שלהם. זו ריבונות אמיתית, זו משילות".

סניף נוסף

בעוד אנו חוזרים לכיוון ח'אן אל־אחמר, מצביע סייר פורום עוטף ירושלים, גידי שרון, ימינה: "זה כפר אחר, שהפך לסוג של סניף. גם הם קוראים לעצמם ח'אן אל־אחמר. זה הפך למותג בינלאומי, וגם הם רוצים שלא יפנו אותם".

על אחד המבנים מתגלה סימון מטושטש של האיחוד האירופי, בדיר אחד נראים שקים על גבי שקים של אוכל, ובוואדי יש מבנה חדש, שנבנה רק עכשיו. עוד אחד לאוסף, עוד אחד מתוך עשרות שנבנו בשנה האחרונה בלי חוק ובלי סדר, בזמן שהמדינה מתמהמהת ומתקשה לקבל החלטות. המדינה מחכה ודוחה, והבדואים ממשיכים לדהור קדימה.