שנה לאסון מירון: במקום תיקון קיבלנו התחמקות מאחריות

בשבוע האחרון לא עצמתי עין, וכל כולי תקווה שכמוני כל האחראים להילולת הרשב"י, אירוע שעיני כלל ציבור המאמינים בארץ נשואות אליו. למרות המחיר הכבד שגבתה הילולת הרשב"י בשנה שעברה, לא נעשה כל שינוי בהר מלבד קוסמטיקה זולה.

שלא תטעו, נהרסו בשנה האחרונה יותר מ-70 נקודות סכנה בהר, כאלה שהכתובת "סכנה" הייתה מרוחה עליהם זה עשרות שנים, אך מי שחושב שמחיר דמים של 45 הרוגים לא מצדיק שינוי מקצה לקצה של הר מירון - חיי אדם שווים בעיניו כקליפת השום. כל התיקונים שנעשו הרי הם כתמ"א 38, אך הר מירון אינו זקוק לתמ"א 38, אלא לפינוי-בינוי. שינוי עמוק מן היסוד, תוך הפקעת השטח מידי הפולשים למיניהם האוחזים כעת במקום, החל מההקדשים השונים, דרך ועדת החמישה וכלה במרכז הארצי לפיתוח ג'ובים במקומות הקדושים. למעשה, שנה שלמה היא די והותר זמן כדי להתחיל בתהליך הפינוי, ובשנה שלאחריה יש להמשיך בתהליך הבינוי. עצם העובדה שלא כך קרה היא אות קלון לכל הנוגעים בדבר, מפרקליטות המדינה ועד יושבי הכנסת הנכבדה.

האשמת הקורבן

בימים שבהם אנו, בני המשפחות השכולות, עוקבים מקרוב אחר החלטות מתווה מירון, יושבים להם סביב שולחן הדיונים כל הגורמים האחראים למחדלי מירון 2021. הם לא התפטרו מתפקידם, גם לא יצאו לפגרה קצרה. מבחינתם עסקים כרגיל ושאף אחד לא יעז לגעת להם בגבינה. אסון מירון עבר להם ליד האוזן, אך מעל הכל משרת אותם המיתוס שאותו הם משתדלים להחדיר בציבור, מיתוס שכל כולו האשמת הקורבן, כביכול האסון נגרם רק כתוצאה מכך שאנשים רמסו זה את זה, ומשכך - מה להם ולקבלת אחריות.

אך אסון מירון אינו אסון שנגרם רק כתוצאה מהימחצות. זה אמנם מה שקרה בקצה, אך למעשה האסון קרה כיוון שממשלת ישראל הזניחה את המקום, והאחראים להר מעלו בתפקידם ובכספי הציבור. עסקונה, חלטורה וכל מיני מרעין בישין. ולבסוף בקצה עשרות אלפי אזרחים, שסומכים על המערכת ונאלצים להידחק כצאן לטבח, במקום לקבל את המינימום המגיע להם - רחבות מסודרות.

מחיר דמים של 45 הרוגים שמתו לחינם הוא מחיר מספיק כבד כדי להצדיק הסדרה מקצה לקצה של ההר, שמהווה את העיניים העצומות של המדינה, עיניים עצומות לרווחה.