תמרור אזהרה: ניגוד עניינים בהיכל

מדינת ישראל חייבת מערכת משפט ואכיפת חוק חזקה, מקצועית ועצמאית. תנאי בסיסי והכרחי לכך הוא באמון שהציבור רוחש לה, ובתחושת הציבור כי השופט עושה צדק על פי משפט.

מערכת השפיטה אימצה את האמרה הידועה של השופט פרנקפורטר, כי למערכת השיפוטית אין "לא חרב ולא ארנק"; כל שיש לה הוא אמון הציבור בה.

העיתונאים קלמן ליבסקינד וצח שפיצן חשפו בשבועות האחרונים סדרה של פסיקות שופטים בביהמ"ש העליון, שעה שהיו לכאורה בניגוד עניינים חמור. בשופטים נמצאת הנשיאה, אסתר חיות.

חשיפות אלו זכו לכתף קרה מצד עמיתים בתקשורת ולהתעלמות בוטה מצד היועמ"ש מנדלבליט והמשטרה. חוסר מעש ותגובה זועק לשמיים לאור המדיניות שנוקט היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט על כל חשד לניגוד עניינים אצל נבחר ציבור.

עוד בנושא:

• ניגודי העליון: נדחתה תלונת קרעי נגד חיות

• קרב פוליטי בימין סולל את הדרך לניצחון האקטיביזם השיפוטי

• לדעתנו, לא נפל בנו כל דופי

• המבקר לא יחקור חשד לניגוד עניינים של מנדלבליט

שיתוף הפעולה בין ראשי מערכת אכיפת החוק לבין צמרת מערכת המשפט מלווה את הציבור לאורך שנים. כעת הגענו לפסגה. החלטת נציב התלונות על שופטים שוהם לנקות את הנשיאה חיות מכל אשמה, לאחר ששמע את התייחסותה לאמור בתחקיר של ליבסקינד, רק מגבירה את חוסר האמון במערכת המשפט. השופט בדימוס שוהם מונה לתפקיד הנציב בברכתה של הנשיאה חיות; שוהם ישב לצידה ומתחתיה של חיות במשך שנים על כס השיפוט.

דומה שבשנים האחרונות נעשה שימוש יתר בכלי עוצמתי זה של "ניגוד עניינים", שאינו מעיד בהכרח על מינהל תקין, אלא משמש יותר כלי לבריחה מאחריות. מהם גבולותיו של אותו ניגוד עניינים שבו עושים שימוש תדיר? לא ברור. מי מכריע מתי מצב מגיע כדי ניגוד עניינים? היועץ המשפטי לממשלה הוציא הנחיה מפורטת בנושא זה, אך עדיין רב הנסתר על הגלוי.

טעם מרכזי לאיסור להימצא במצב של חשש לניגוד עניינים הוא טעם ערכי - קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות ונעשות ביושר ובהגינות.

המונח "אמון הציבור" הוא מונח רחב וגמיש. גמישות זו מאפשרת ליועץ המשפטי לממשלה שיקול דעת רחב מאוד בכל מקרה ומקרה.

הצעת ח"כ בצלאל סמוטריץ' להקמת ועדת חקירה לניגודי עניינים של שופטי ביהמ"ש העליון הובילה למתקפה רועשת מצד חברי כנסת. "תוקפים שופטים", "הכרזת מלחמה על הדמוקרטיה", "מחדל מוסרי וחבלה בדמוקרטיה" - כל חבר כנסת וסיסמותיו הנבובות.

כיצד בדיקה חיצונית ושקופה של החשדות לניגודי עניינים חמורים מצד השופטים רומסת את הדמוקרטיה?

פוליטיקה ומשפט, צדק ואכיפת חוק בררנית, התערבבו זה בזה. קואליציית רק־לא־נתניהו - כחול לבן, העבודה, דרך ארץ ויאיר לפיד (יש עתיד), יחד עם תקשורת מגויסת ומחויבת - ממשיכה באתרוג שופטים בגבעה ממול, למרות החשיפות המטרידות.

בשבוע שעבר התייצב כהרגלו דן מרידור להגן על מערכת המשפט, והסביר ארוכות שמערכת המשפט מעולה ושתפקידה לפקח על הכנסת, ועל כן לא יעלה על הדעת שתוקם ועדת חקירה מטעמה שתבחן ניגודי עניינים של השופטים. לקרוא ולא להאמין: שר משפטים לשעבר הפך את היוצרות והקנה לרשות השופטת כוח ותפקיד לא לה. הריבון במדינה דמוקרטית הוא הרשות המחוקקת, הנבחרת על ידי הציבור. אין בחוק יסוד: השפיטה וביתר החוקים המסדירים את הרשות השופטת סמכות פיקוח.

באופן אבסורדי, עבירת ניגוד העניינים, שבאה לשמור על אמון הציבור בשירות הציבורי, הביאה דווקא לפגיעה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובשופטים. הדיון שהתקיים בכנסת הוא תמרור אזהרה וצפירת אזעקה כלפי שופטי העליון ומערכת אכיפת החוק.