הלכה לעולמה כלת פרס ישראל לחקר המשפט פרופ׳ רות גביזון

פרופסור רות גביזון, מבכירי המשפטנים בישראל וכלת פרס ישראל לחקר המשפט, הלכה היום (שבת) לעולמה בגיל 75.

גביזון הייתה פרופסור בפקולטה למשפטים (פילוסופיה של המשפט ומשפט חוקתי) באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשוני האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה, מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה. היא זכתה בתואר "כלת פרס ישראל לשנת תשע"א" (2011) בתחום המשפטים. הייתה חברת האקדמיה הישראלית למדעים משנת 2015.

רות גביזון נולדה בירושלים, גדלה בחיפה, ושם למדה בבית הספר הריאלי. לאחר מכן שירתה בנח"ל ובתום שירותה הצבאי החלה ללמוד באוניברסיטה העברית משפטים, כלכלה ופילוסופיה, וקיבלה תואר מוסמך במשפטים בהצטיינות יתרה בשנת 1971. ב-1975 קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה של המשפט מטעם אוניברסיטת אוקספורד.

עד אוקטובר 2010 כיהנה בקתדרה ע"ש חיים כהן לזכויות האדם בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, שהתה כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת דרום קליפורניה.

החל משנת 2004 עלה שמה של גביזון כמועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. למינוי זה התנגד בתוקף נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק, שסבר שעמדותיה של גביזון המבקשת כי שופטים יפעלו באיפוק ובזהירות - מנוגדות להשקפתו שלו (האקטיביזם השיפוטי). נושא מינויה של גביזון הפך במידה רבה לנושא של מחלוקת ציבורית, וב-2005 גם למאבק אישי בין שרת המשפטים ציפי לבני, שהטילה את כל כובד משקלה בעד גביזון, לבין השופט ברק, שבאופן חסר תקדים אף התבטא בפומבי כנגד מינויה משום ש"יש לה אג'נדה... ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".

עוד בנושא:

• "לנתניהו אין סיכוי לקבל משפט צדק"

• "אם אין לכידות מינימלית, קיום המדינה בסכנה"

• העיניים נשואות לשופטים

באוקטובר 2019, זמן קצר לפני שהחל הליך השימוע לרה"מ נתניהו בתיקים 1000, 2000 ו-4000, הטילה פרופסור גביזון ספק בסיכויו של נתניהו לזכות להליך הוגן. "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות. אבל עכשיו קשה מאוד לסיים את זה בדרך אחרת. זו טרגדיה לביבי אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה ולחברה", כתבה פרופ' גביזון בדיון שהתפתח בעמוד הפייסבוק שלה. "הייתי מאוד שמחה אם אפשר היה למצוא מסלול שיסלק את התביעות הפליליות. אבל זה בהחלט לא פשוט. מהתנגשויות כאלה לא יוצא טוב. אין בהן מנצחים".

רה"מ נתניהו עצמו שיתף בעמוד הפייסבוק שלו את דבריה של גביזון וקיבל אלפי הודעות תמיכה ומאות תגובות.

גביזון הייתה חברה במכון ירושלים לחקר ישראל, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ויושבת ראש הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם.

בנוסף לכל זאת, פרופ' גביזון גיבשה יחד עם הרב יעקב מדן את "אמנת גביזון-מדן" להסדרת ענייני דת ומדינה בישראל, שפורסמה ב-2003. "האמנה מבחינתי היא ניסיון של אנשים - שהתפיסות והאינטואיציות שלהם שונות - לחיות יחד, מתוך היהודיות שלנו, ומתוך המדינה שלנו", אמרה פרופ' גביזון בראיון משותף עם הרב מדן ל"ישראל היום". "ואם שכך, הרי אנו חייבים להגיע לאיזושהי דרך שבה לא נרצה לשנות את האחר, הגם שלא נסכים עימו; השיח חשוב, אבל חייבת לשכון בו החלטה עקרונית על איך חיים יחד, ואיך מגבשים נורמות אופרטיביות בנדון. האמנה היא הניסיון להפגין פרמטרים נדרשים לחיים המשותפים במסגרת האילוצים".

באוניברסיטה העברית מצרים על לכתה של פרופ' גביזון. "רותי גביזון, אשת האוניברסיטה העברית בירושלים, היא אחת משני חוקרי המשפט הישראלים הידועים ביותר בעולם. גביזון היתה עולם ומלואו, עושר מרתק של רעיונות ופעילויות", נמסר מהאוניברסיטה העברית. "היה בה שילוב של פילוסופית אנליטית עם סוציולוגית, של מודעות מלאה למורכבות של החיים ולריבוי הפנים של הסוגיות המעסיקות אותנו, ובה בעת דחייה של האופציה שלא להחליט, להיוותר בעמדת המבקרת. היא לא היססה לנקוט עמדה בסוגיות השונות ולהפשיל שרוולים ולפעול בזירה החברתית-ציבורית.

"אחד מציוני הדרך הבולטים בפעילותה הוא המאבק הציבורי שלה לכינון הסכמה לאומית. לפי גישתה, יש להימנע מהכרעות בחברה בדרך של 'שיח של זכויות', שמחייב את בית המשפט להכרעות אידיאולוגיות. במקום זאת, יש להעדיף הכרעות במסגרות פוליטיות-ציבוריות, כחלק מעסקת חבילה, שתשוריין בחוקה, שתתבסס על אמנה חברתית של כל הקבוצות שחיות בארץ. גביזון האמינה בכל מאודה באפשרות להשיג הסכמה כזו. במהלך נחשוני, הדגימה את האפשרות לכונן אמנה חברתית בהצגת מתווה לכינונה של אמנה חברתית מפורטת, שהוא תוצאה של דיונים מפורטים עם אישים מרכזיים במגזרים השונים בחברה בישראל. גביזון היא מופת לחוקרת ולמורה מעולה, שהצטיינה באומץ לב ציבורי יוצא דופן".