שופטי בג"צ פסקו היום (חמישי) ברוב קולות ובאופן סופי שרכשום של בני זוג הוא לא חלק מהדיון הדתי. על כן אישה שבגדה בבעלה זכאית למחצית מרכושם המשותף, בהתאם לחוק יחסי הממון, גם במקרה שבגדה בבן זוגה.
מדובר בסאגה משפטית ארוכה שהגיע כעת לסיום עם פסיקתו של בג"ץ. תחילה, בית הדין הרבני בחיפה קבע שהאישה זכאית למחצית הדירה, בית הדין הרבני הגדול שלל זאת ממנה משום שבגידה השליכה לדעתו על כוונת השיתוף, אך העליון הפך את החלטתו.
השניים גרו יחד במשך 20 שנה עד לגירושין. הבגידה המיוחסת נעשתה חודשים ספורים לפני הגירושין ועל כן, לדעת בית המשפט, האישה קנתה לה זכויות בבית המגורים משום הלכת השיתוף. בית המשפט הסביר כי בעניין רכוש על בית הדין לפסוק לפי הדין האזרחי ושהדבר לא לפתחו של הדין הדתי.
מדובר בדיון נוסף שהפך החלטה קודמת של העליון שתמכה בבית הדין הרבני הגדול. זאת לאחר שב-2019 הורתה נשיאת העליון, אסתר חיות, באופן חריג לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בן תשעה שופטים בבג"צ.
חוק יחסי הממון מגדיר כי במקרה וקשר בין זוגות נישואים מגיע אל סיומו זכאי כל אחד מהם למחצית של כלל נכסיהם, למעט נכסים שהביאו בטרם הנישואין, או שקיבלו במתנה או ביורשה במהלכם. אם ברצון אחד מהם לקבל מחצית מרכוש זה עליו להוכיח שהתקיימו נסיבות שמראות על שיתוף בנכס. גולת הכותרת של השיתוף הזוגי הוא בית המגורים בו בני הזוג התגוררו ומרגע שהוכח בו שיתוף לא ניתן לשללו משום טענות כמו נאמנות מינית או בגידה.
בית הדין הרבני הגדול נסמך בהחלטתו על טענת הבעל כי מספר חודשים טרם סיום נישואיהם בגדה בו אשתו עם אחר וביטל את החלטת בית הדין הרבני בחיפה שקבע כי האישה זכאית לחצי מזכויות הדירה משום הלכת השיתוף הספציפי.
שופטי דעת הרוב הדגישו בהחלטתם את החשיבות בהימנעות משיקולי אשם בעת חלוקת הרכוש, ואת הבעייתיות שבשלילת שיתוף שהתגבש בשל אירוע בגידה בזמן לאחר שהתגבש השיתוף.
השופטים גם הדגישו כי קיימים טעמים "כבדי משקל", לדבריהם, נגד ההכרה באפשרות של התניה בנוגע לרכוש שבהתקימה נשללות זכויותיו של אחד מהם ברכוש הזוגי.
עוד כתבו השופטים בפסק הדין כי נוצר צורך לפזר את העמימות שהייתה עלולה להיווצר בעקבות פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול.
שופטי המיעוט סברו כי יש לדחות דיון נוסף בנושא משום שלא חודש דבר בפסק הדין של בית המשפט העליון. לדבריהם, דיון נוסף לא נועד לשם בירור עתירה לבג"ץ מחדש, ולא לניתוח חוזר של הכרעת בית הדין הרבני הגדול. עוד נאמר כי פסיקת בית הדין הרבני הגדול אינה סותרת את פסיקתו של בית משפט העליון ועף על פי הדין העברי אין אמירה גורפת שבן הזוג מאבד את נכסיו בשל בגידה.
לבסוף נטען כי לא קמה עילה להתערבות בממצאים העובדתיים של בית הדין הרבני הגדול, משום ששיתוף בן הזוג ברכוש האישי מתאפשר רק מכוח הסכמה שיכולה להיות משופעת מנאמנותו של הבן זוג השני.
עו"ד ענת לוי, מומחית בדיני משפחה במשרד כהן דקר פקס ברוש, אמרה: "טוב שבית המשפט הביע את עמדתו ביחס למקרים שבהם אחד הצדדים בוגד ודירת המגורים הובאה לנישואין על ידי הצד השני, והיא לא נרכשה ממאמץ משותף.
"ישנם מקרים רבים שבהם היד קלה על ההדק כלפי הזירה המשפטית, ככל הנראה ברוב המקרים אין ביכולתו של הציבור הרחב להתייחס למכלול ההיבטים המשפטיים והשיקולים הרבים שנלקחים בחשבון בעת הכרעת הדין. רק לאחר בחינה מעמיקה של הסוגייה, ניתן לבחון את הערכאה השיפוטית ופסיקתה בין אם מדובר בבית הדין הרבני, ובין אם מדובר בבית המשפט העליון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו