ניסוח שגם AI לא היה מצליח להכשיל: התרגיל שמאחורי חוק העריקים

אם חברי הכנסת החרדים היו מבקשים מבינה מלאכותית שתנסח עבורם הצעת חוק שתיפסל בבג״ץ, היא בוודאי הייתה מחזירה להם נוסח דומה להפליא לחוק הקפאת מעצרי העריקים שבוטל ביום חמישי האחרון פה אחד בידי תשעה שופטי בג״ץ, פחות מחודשיים לאחר שאושר בכנסת.

החוק ביקש להקפיא את הליכי המעצר והאכיפה נגד תלמידי ישיבות שלא התייצבו לשירות, והכיל כמעט כל פגם משפטי אפשרי: פגמים קשים בהליך החקיקה - הצבעה על חוק בקריאה שניה ושלישית שהוא שונה לחלוטין ממה שעלה בקריאה ראשונה, ופגיעה עמוקה בשוויון, כאשר חובת הגיוס נותרה בתוקף אך אכיפתה הוקפאה כלפי קבוצה מסוימת – חרדים. השופט עופר גרוסקופף תיאר זאת בעדינות: “מספר דגלים שחורים מובהקים” התנוססו מעל החוק.

הקשיים המשפטיים הוצפו עוד בזמן החקיקה. וכשהחוק הגיע לבג״ץ, היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לו, והממשלה עצמה בחרה באופן חריג שלא לשלוח נציג מטעמה שיגן עליו. כך נוצר מחזה נדיר בעתירות נגד חוק: באולם לא היה גורם אחד שהגן על תוקפו וביקש מהשופטים להותיר אותו על כנו. אתם בטח תאמרו לעצמכם, היועמ״שית לא מסכימה לייצג זה לא חדש, אבל אפילו היועצת המשפטית לכנסת לא הסכימה להגיד שצריך לדחות את העתירות, שזה אירוע חסר תקדים שלא קרה מעולם עד כאן. קשה למצוא המחשה טובה מזו לשאלה עד כמה מישהו באמת התכוון שהחוק הזה יחזיק מעמד.

ולפחות על דבר אחד אפשר להודות לממשלה: אם כבר התכוונה לחוק שייפסל בוודאות, בכך לפחות חסכה לציבור את עלותו של ייצוג משפטי נפרד.

ולא, לא מדובר בתקלה. זו השיטה: לעשות כמעט הכול כדי שהחוק ייפסל, ואז להפוך את הפסילה לחומר לקמפיין. אנחנו הבאנו – בג״ץ פסל. אנחנו ניסינו – הם מנעו. עוד אויב לסמן, עוד קצת “אנחנו והם”, ואולי גם עוד כמה קולות בקלפי.

ואל תטעו לגלגל את האחריות רק לפתחן של המפלגות החרדיות. את החוק הזה העבירה הקואליציה. “קואליציית המשתמטים” חיפשה איך למרוח עוד קצת את הזמן, ומצאה תרגיל משפטי־פוליטי: להעביר חוק שסיכוייו לשרוד אפסיים, לקנות עוד זמן למי שאינם מתייצבים וכשהוא נופל, להפוך את בג״ץ לאשם. הקואליציה כולה נתנה את ידה להסדר שהגן מפני אכיפה על מי שלא התייצבו, דווקא כשהצבא זקוק לעוד חיילים, והיא זו שבזבזה זמן פרלמנטרי חשוב על חוק שאין לו סיכוי.

האם בכלל לחרדים היה צורך דחוף בחוק? הוא הוצג כמי שנועד לעצור “גל מעצרים” ו”סחף נורא” של מעצרי תלמידי ישיבות. אלא שהמספרים מעידים: מול כ־74 אלף חייבי גיוס חרדים שלא הסדירו את מעמדם, נעצרו בתקופות שנבדקו 219 בלבד – כ־0.3%.

כלומר, קואליציית המשתמטים בזבזה זמן פרלמנטרי יקר על חוק פגום מן היסוד שלא עומד בשום אמת מידה משפטית ודמוקרטית כדי לפתור בדחיפות “גל מעצרים” לא קיים. את הזמן הזה אפשר היה להשקיע בחקיקה שתועיל לציבור – ואולי אפילו בבעיה שלשמה התכנסנו: איך מביאים יותר חרדים לשירות ומקלים באמת את הנטל

פסק הדין הזכיר ששוויון בנטל אינו רק ערך דמוקרטי. חובת הגיוס מבטאת גם רעיון יהודי בסיסי של ערבות הדדית: “כל ישראל ערבים זה לזה”. מאז שבעה באוקטובר, כשהנטל נופל שוב ושוב על אותם משרתים ומשפחות, מדובר בדרישה, בצורך קיומי.

חוק שמבקש לפטור קבוצה אחת מאכיפת החובה שמגינה על כולנו פוגע בשניהם, גם ביהודית וגם בדמוקרטית.

עכשיו כבר לא יגיע הפתרון מהכנסת הזאת. אבל מהממשלה שתקום אחרי הבחירות מותר לדרוש בשורה אמיתית: פחות חוקים שנועדו לייצר קמפיין – ויותר מאמץ למצוא את הדרך האמיתית שתביא בפועל יותר חרדים לשירות. אל תבזבזו לנו את הזמן ואל תזלזלו באינטליגנציה שלנו. בלי עוד תרגילים פוליטיים, תביאו לנו חוק שיצליח גם לגייס ולהקל על מי שנושא בנטל.