זוג נוסעים ישראלים שתכננו לטוס לווייטנאם גילו, לטענתם, רק בעת ביצוע הצ'ק-אין כי מסלול הטיסה כולל עצירת ביניים בדאקה שבבנגלדש, מדינה שאינה מתירה כניסת אזרחים ישראלים לשטחה. בעקבות הגילוי הם נאלצו לבטל את הטיסה ולרכוש כרטיסים חלופיים. בית המשפט בתל אביב קבע כי אתיופיאן איירליינס הפרה את חובת הגילוי וחייב אותה לשלם להם פיצוי של כ-11,500 שקלים, כולל הוצאות.
על פי התביעה שהוגשה, בעת רכישת הכרטיסים לחופשה בווייטנאם נמסר להם כי מסלול הטיסה כולל עצירת ביניים אחת בלבד באדיס אבבה. לדבריהם, רק כאשר ביצעו צ'ק-אין, נודע להם לראשונה כי קיימת עצירה נוספת בבנגלדש. לטענתם, מדובר בפרט מהותי שלא הופיע במסמכי ההזמנה ולא הובא לידיעתם קודם לכן.
אתיופיאן איירליינס טענה מנגד כי לא חל כל שינוי במסלול וכי עצירת הביניים בבנגלדש הייתה קיימת מלכתחילה במערכת ההזמנות. לטענתה, האחריות מוטלת על סוכנות הנסיעות, שהייתה יכולה לראות את מלוא פרטי המסלול במערכת. החברה טענה עוד כי הפיצה לסוכניה בישראל מידעונים שבהם הזהירה מפני הצורך לבדוק את נוהלי הכניסה למדינות היעד ולמדינות שבהן מתקיימות עצירות ביניים, וכי ב-25 בספטמבר 2025 העבירה לתובעים ולקשרי תעופה הודעה על קיומה של בעיה במסלול.
קשרי תעופה טענה מצדה כי במסמכי ההזמנה שקיבלה מחברת התעופה לא הופיעה עצירת ביניים בבנגלדש, כי חברת התעופה לא עדכנה אותה על כך וכי תפקידה היה של סוכן מתווך בלבד. אתיופיאן איירליינס אף הגישה הודעת צד שלישי נגד קשרי תעופה, שדחתה את האחריות שיוחסה לה.
השופט אריה ביטון קבע כי התובעים לא ידעו ולא היו צריכים לדעת על העצירה בבנגלדש. בפסק הדין צוין כי כרטיסי הטיסה ומסמכי ההזמנה הציגו מסלול מתל אביב לאדיס אבבה ומשם להאנוי, ללא כל אזכור לעצירה בבנגלדש. השופט קבע כי גם הטענה של חברת התעופה שלפיה נמסרה לתובעים הודעה מספר ימים לפני הטיסה לא הוכחה ככזו שהגיעה לידיעתם.
בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות חברת התעופה וקבע כי לא הוצגה ראיה קבילה לכך שההודעה הנטענת אכן נשלחה או התקבלה אצל התובעים או אצל סוכנות הנסיעות. "אין די בעצם הטענה כי הודעה נשלחה", כתב השופט. לדבריו, אם אכן עצירת הביניים הייתה חלק מהמסלול מלכתחילה, הדבר דווקא מחזק את חובת חברת התעופה לוודא שהפרט המהותי הזה מופיע במסמכים שנמסרים לנוסעים.
השופט קבע כי "אי גילוי של עובדה כה מהותית, המונעת מנוסעים ישראליים לממש את הטיסה, מהווה הפרה יסודית של חובת תום הלב וחובת הגילוי המוטלת על מארגן או מפעיל הטיסה". עוד נקבע כי חברת התעופה היא ששולטת במסלול באופן בלעדי, וכי אם המסלול שונה, השינוי נעשה על ידה.
בכל הנוגע לקשרי תעופה, בית המשפט קבע כי אף שסוכן נסיעות אינו משמש רק "צינור" בין הספק ללקוח ומוטלות עליו חובות מקצועיות, במקרה הזה לא הוכח כי הסוכנות ידעה בפועל על העצירה בבנגלדש או שקיבלה הודעה קונקרטית על כך מחברת התעופה. לפיכך, נדחתה התביעה נגדה, וכך גם הודעת הצד השלישי שהגישה אתיופיאן איירליינס.
בית המשפט דחה גם את טענת אתיופיאן איירליינס שלפיה חוק שירותי תעופה אינו חל במקרה משום שהטיסה עצמה המריאה. השופט קבע כי מבחינת התובעים נמנעה האפשרות לממש את חוזה ההובלה בשל מסלול שלא התגלה להם מראש, ולכן יש לראות בטיסה כטיסה שבוטלה כהגדרתה בחוק. לדבריו, אין לאפשר למוביל אווירי להתחמק מחובותיו כאשר אי הגילוי הוא שמנע מהנוסעים לממש את הטיסה.
עוד נקבע כי חברת התעופה לא הציעה לתובעים טיסה חלופית ולא אפשרה להם לבחור בין החזר כספי לבין כרטיס חלופי, ושילמה להם כעשרת אלפים שקלים על הכרטיס שבוטל. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מדובר בטיסה שבוטלה כהגדרתה בחוק וכי אתיופיאן איירליינס "הפרה את חובת הגילוי כלפי התובעים ביחס למסלול הטיסה וגרמה בכך לביטול הטיסה". החברה חויבה לשלם לתובעים סכום כולל של כ-11,500 שקלים, כולל הוצאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו