משפחה שהגיעה לנתב"ג עם ארבעה ילדים קטנים, בהם ילדה בת 4 הנושאת תעודת נכה, מצאה את עצמה לטענתה נאלצת לרדת בגרם מדרגות ארוך בדרך למטוס, כשהיא מתמודדת עם הילדים, עגלת תאומים וכבודה.
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי אל על לא סיפקה למשפחה את הסיוע שהיה עליה להעניק בנסיבות העניין, וחייב אותה לשלם לתובעים פיצוי של 5,000 שקל ללא הוכחת נזק. התביעה נגד רשות שדות התעופה נדחתה.
התביעה, שהוגשה עסקה בטענת בני הזוג כי אל על ורשות שדות התעופה הפרו את חובותיהן לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנות העוסקות בנגישות לשירותי תחבורה ציבורית. בני הזוג ביקשו פיצוי ללא הוכחת נזק וכן פיצוי בגין הפליה, השפלה ועוגמת נפש שלטענתם נגרמו להם לאחר שלא קיבלו סיוע בדרכם למטוס.
על פי פסק הדין, הגיעו בני המשפחה עם ארבעת ילדיהם הקטינים לשער בטרמינל 1, לקראת טיסה לקפריסין. אחת הילדות, בת 4, נושאת תעודת נכה ובעלת פטור מתור. לטענת ההורים, בדרך למטוס נאמר להם כי עליהם לרדת בגרם מדרגות ארוך כדי להגיע לאוטובוס המוביל למטוס, ובמקביל צוות הקרקע דרש מהם להתקדם בטענה שהם מעכבים את הטיסה.
התובעים טענו כי בשל הלחץ שהופעל עליהם הם נאלצו לתמרן במדרגות עם תינוקות בידיים, עגלה כבדה וכבודה. לדבריהם, הם ביקשו סיוע ואף שאלו על אפשרות להשתמש במעלית, אך לא קיבלו מענה מתאים. לטענתם, רק לאחר שהגיעו לאוטובוס גילו כי בשערים סמוכים קיימות מעליות נגישות. עוד טענו כי המידע על אפשרויות הנגישות לא הוצג להם ולא נמסר בזמן אמת.
"היה מצופה ביתר שאת לתת סיוע"
עוד טענה כי קיים שירות שנועד לסייע למשפחות עם עגלות ילדים וכי במקרה הזה התובעים בחרו שלא להמתין לאנשי הצוות שהיו אמורים להגיע ולסייע להם. אל על אף טענה כי התובעים סירבו לרדת במדרגות למרות שהוצעה להם עזרה וכי ניסו לרדת במעליות שאינן מותרות לשימושם.
רשות שדות התעופה טענה מצדה כי האחריות למתן הסיוע מוטלת על חברת התעופה וכי תפקידה הוא להעמיד תשתיות נגישות מתאימות בנמל. הרשות גם טענה כי האירוע כלל לא היה ידוע לה בזמן אמת וכי לא התבקשה להתערב.
השופטת נורית טביב מזרחי קיבלה את גרסת המשפחה בנוגע לאירוע, וציינה בפסק הדין כי המשפחה הבהירה לאורך הדרך שבתם בעלת מוגבלות ואף הציגה תעודת פטור מתור. לדבריה, כאשר מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים, שאחת מהם נושאת תעודת נכה, "היה מצופה ביתר שאת ליתן סיוע, בין אם על ידי הפניה למעלית, בין אם במתן סיוע אחר". עוד היא דחתה את טענת אל על שלפיה הסיוע הוצע והמשפחה בחרה שלא להמתין לו, וקבעה כי גרסת התובע הייתה מהימנה. עוד ציינה כי התובע והעד שהעיד מטעמו סיפרו שנציגי החברה זירזו את המשפחה וטענו כי היא מעכבת את הטיסה, אף שלפי פסק הדין לא הייתה מחלוקת כי המשפחה לא עיכבה אותה.
בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על התשתית הראייתית שהציגה אל על. השופטת ציינה כי החברה לא הביאה לעדות איש מאנשי הצוות שנכחו באירוע ואף לא הציגה תצהיר מטעמם. לדבריה, בגרסת החברה נמצאו גם סתירות, ובהן הפער בין הטענה שלא ניתן היה לעשות שימוש במעליות לבין הטענה בדיון שלפיה אילו המשפחה הייתה ממתינה לליווי, אפשר היה להשתמש בהן.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את התביעה במלואה, משום שהתקנות קובעות כי נוסע בעל מוגבלות המעוניין בליווי מתאים למטוס נדרש להודיע לחברת התעופה לפחות 48 שעות מראש, ואילו התובעים לא הציגו אסמכתא לפנייה מוקדמת כזו.
השופטת גם דחתה את דרישת המשפחה לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. בפסק הדין נכתב כי אמנם "היה מקום לגילוי מידה רבה יותר של רגישות מצד חברת התעופה כלפי התובעים", אך לא הוכח נזק שמצדיק פיצוי נוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו