"תוותרו לו": ירין פנה למדינה כדי ללמוד להקים עסק - והיא העמידה אותו לדין

עוול כמעט בלתי נתפס לאזרח עומד במרכזה של פרשה שנחשפה ב"היום" וכעת הגיעה עד לבית המשפט העליון: צעיר שפנה לתוכנית מטעם המדינה כדי לקבל הדרכה כיצד להקים עסק כחוק לא קיבל ממנה מידע על חובת הרישוי - ובהמשך אותה מדינה הפעילה נגדו את הכלים שברשותה כדי להעמידו לדין פלילי בגלל היעדר אותו רישיון.

"התחושה שלי שיש כאן עוול לאזרח ואנחנו כאן להגן עליו", אמר שופט העליון אלכס שטיין בדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש ירין אביאן. בהמשך אף הציע למדינה: "לי יש הצעה מאוד ברורה, תוותרו לו". אלא שהמדינה עמדה על שלה.

אביאן היה בן 26 כשביקש לפתוח עסק ניקיון. "כל מה שרציתי היה להתפרנס בכבוד", הוא מספר ל"היום". "הייתי ילד בעייתי כשהייתי צעיר, וכשהתחתנתי לא רציתי שום בעיות. רציתי להקים עסק, ומה שידעתי לעשות הכי טוב כל החיים שלי זה לנקות. בגלל זה הלכתי ל'מעוף' - כדי לבדוק איך אני עושה את זה בצורה נכונה".

במסגרת תוכנית "מעוף" של משרד הכלכלה קיבל אביאן ליווי והכוונה. אלא שבמשפט המדריכה שליוותה אותו העידה בפני בית הדין שלא הדריכה אותו להוציא רישיון לעסק בתחום הניקיון, משום שגם היא לא ידעה על חובת הרישוי. בית הדין קבע כי הוא מאמין לאביאן שלא ידע על החובה, וציין כי כשנודע לו עליה, סגר את העסק.

אביאן מספר כי בשיאו סיפק העסק שירותי ניקיון לכ־30 בניינים בבית שמש והעסיק חמישה עובדים קבועים לצד עובדים מזדמנים. הוא עצמו עבד תמיד בניקיון לצידם.

תחת חקירה סמויה

אלא שאז החלה נגדו חקירה סמויה. "פתאום הלקוחות התחילו להתקשר אחד אחרי השני ולפטר אותי, ולא הבנתי למה. אחד הלקוחות הסכים להגיד לי שיש חקירה סמויה". כעבור כשלושה חודשים זומן לחקירה. "שאלתי איך אפשר לתקן ומה צריך לעשות כי לא ידעתי על רישיון העסק. והחוקר אמר לי: 'אני לא פה להדריך אותך, אלא בשביל להעניש אותך'".

אלא שסגירת העסק לא סיימה את הפרשה. נגד אביאן הוגש כתב אישום, המדינה שכרה משרד עורכי דין פרטי, הסנגוריה הציבורית ייצגה את אביאן, בית הדין האזורי קיים חמש ישיבות לפני הכרעת הדין וישיבה נוספת לאחריה, ולדיון בערעור התייצבו מטעם המדינה שתי עורכות דין בכירות ממשרד העבודה. "פסק דיננו ניתן עתה בחלוף כחמש שנים מהגשת כתב האישום ולמעלה משש שנים לאחר סגירת עסקו של המערער", כתבו השופטים ותהו: "האם האינטרס הציבורי יצא נשכר?".

בית הדין הארצי מתח ביקורת על היחס בין חומרת המעשה שיוחס לאביאן לבין המשאבים הרבים שהושקעו בתיק, "לרבות משאבים שיפוטיים, שאינם מצויים כידוע בשפע". ההרשעה נותרה על כנה והקנס הופחת מ־5,040 ל־3,600 שקלים.

אביאן הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, במטרה להביא לביטול הרשעתו הפלילית. ושם נשמעה הביקורת החריגה מצד השופט שטיין.

השופט שטיין: "יש כאן אזרח שקיבל מצג מהמדינה, פעל לפי המצג ועשה טעות. האם אפשר לקחת אותו ולהגיד אתה פליליסט? הבטן שלי לא מעכלת את זה"

בדיון חריג שהתקיים בעליון בגלגול שלישי התייצבו מטעם המדינה גם הפעם עורכי דין, נציגי משרד העבודה ומתמחים. המדינה טענה כי גם אם אביאן לא ידע על חובת הרישוי, היה עליו לבדוק זאת בעצמו. שטיין עמד על האבסורד: "המדינה נותנת הדרכה לאדם והוא זכאי להסתמך על מה שהמדינה נותנת לו".

וכשהמדינה עמדה על טענתה, אמר: "לא יידעו אותו בחובת הרישוי, זה המפתח". שטיין הבהיר כי אלמלא הייעוץ מטעם המדינה, המקרה לא היה מצדיק גלגול שלישי: "אם זה היה גוף פרטי הייתי דוחה את הבקשה... אבל המדינה נתנה לו ייעוץ, זה כל ההבדל".

לקראת סיום הדיון ניסח שטיין את השאלה העקרונית במילים חדות: "יש כאן אזרח שקיבל מצג מהמדינה או מזרוע המדינה, פעל לפי המצג ועשה טעות. האם אפשר לקחת אותו ולהגיד אתה פליליסט? הבטן שלי לא מעכלת את זה בקלות", אמר שטיין, והוסיף: "התחושה שלי שיש כאן עוול לאזרח ואנחנו כאן להגן עליו".

חובות ומצוקה קשה

אביאן סיפר כי קריסת העסק הותירה אותו בחובות ובמצוקה נפשית קשה, כי ניסה פעמיים לשים קץ לחייו, וכי הלחץ הכלכלי הכבד שאליו נקלע הוביל לדבריו גם לגירושיו. "ההליך עוד לא נגמר ואני לא יודע מה מותר לי ומה אסור לי. זה גורם לי להמון חוסר ודאות והמון לחצים", הוא אומר. אבל הפרשה לא תגיע לסיומה בקרוב. מאחר שהמדינה לא הסכימה לחזור בה מהאישום, כפי שהציע לה שטיין, הערעור יידון בפני הרכב של שלושה שופטים רק בספטמבר 2027 – בעוד יותר משנה.

המדריכה שליוותה את אביאן העידה שלא הדריכה אותו להוציא רישיון לעסק בתחום הניקיון, משום שגם היא לא ידעה על חובת הרישוי, ובית הדין קבע שהוא מאמין לאביאן

תגובת הסנגוריה הציבורית: עו"ד אלי פוקסברומר מהסנגוריה הציבורית, המייצג את אביאן בערעור, מסר: "הסנגוריה רואה חשיבות בערעור הן לעובדי ניקיון עצמאיים ולזכותם להתפרנס בכבוד בלא תלות בחברות כוח אדם, והן למערכת יחסים תקינה בין הרשות לאזרחים, שבה נטילת אחריות היא ערך.

"יש חשיבות לכך שרגולציה תופעל לטובת הציבור ולתכליתה, ולא באופן שמקים חסמים בניגוד לתכליתה דווקא נגד אזרח ישר שמבקש להתפרנס בכבוד ובהגינות ממלאכת כפיו".