צעיר מירושלים שביקש להקים עסק קטן בתחום הניקיון במסגרת תוכנית ממשלתית לעידוד יזמות, מצא את עצמו שנים לאחר מכן נאשם בפלילים, לאחר שהתברר כי העסק שנפתח חייב ברישיון, דבר שלטענתו כלל לא נאמר לו במסגרת ההדרכה שקיבל מהמדינה.
"קופסא מהשוק" של חן קורן: מאחורי תהליך ההכנה // דן פרץ
הצעיר, שהיה בן 26, השתתף בקורס "יוזמים עסק" של מערך "מעוף שמש ומטה יהודה" הפועל מטעם משרד הכלכלה והתעשייה ומעניק ייעוץ וליווי ליזמים ולעסקים קטנים. במסגרת התוכנית קיבל עשרות שעות ייעוץ עסקי והכוונה.
אלא שבמהלך ההליך המשפטי התברר כי גם המדריכה שליוותה אותו כלל לא ידעה שעסק בתחום הניקיון מחויב ברישיון עסק. בעדותה סיפרה כי נהגה להפנות יזמים לרשויות השונות, אך בענף הניקיון פשוט לא הייתה מודעת לחובת הרישוי.
בית הדין קבע כי הוא "מאמין לנאשם שלא ידע על חובת הרישוי", וציין כי ברגע שנודע לו שפעל ללא רישיו, סגר מיד את העסק.
אולם עיקר הביקורת הופנתה דווקא כלפי המדינה. בפסק הדין תהו השופטים סיגל דוידוב־מוטולה, רועי פוליאק ואילן סופר האם היה בכלל אינטרס ציבורי בניהול הליך פלילי שנמשך כחמש שנים נגד צעיר חסר השכלה אקדמית, שסגר את העסק מיד לאחר גילוי ההפרה.
השופטים תיארו כיצד המדינה שכרה משרד עורכי דין פרטי לייצוג התביעה, הסנגוריה הציבורית ייצגה את הנאשם, ובית הדין קיים שורת דיונים שנמשכו שנים, למרות חומרת העבירה הנמוכה יחסית.
"האם האינטרס הציבורי יצא נשכר?" תהו השופטים, שהוסיפו כי יש לבחון מחדש את השיקולים לפני פתיחה בהליכים פליליים במקרים דומים, ולשקול חלופות מידתיות יותר. למרות הביקורת החריפה, הערעור על ההרשעה נדחה, אך הקנס שהוטל על הצעיר הופחת מ־5,040 שקלים ל־3,600 שקלים.
עו"ד אלי פוקסברומר מהסניגוריה הציבורית מסר כי מדובר ב"צעיר עובד כפיים קשה יום ונקי כפיים", וטען כי המדינה כשלה בהדרכתו ואז העמידה אותו לדין על חובה שאפילו המדריכה מטעמה לא הכירה. לדבריו, הסנגוריה שוקלת האם לפנות לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)