עובדת בשנות ה-40 לחייה שהחלה לעבוד כמבקרת איכות במפעל לייצור מתכות לאלקטרוניקה, פוטרה כשבוע לאחר פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר לאחר שנאלצה להישאר עם ילדיה בביתה. בית הדין לעבודה קבע כי פיטוריה אינם חוקים וקבע לזכותה פיצויים בסך של 137 אלף שקלים.
כאמור, בעלה הוקפץ לשרת בצו 8 ונעדר מהבית במשך 150 ימים, בעוד מסגרות החינוך של ילדיה - בני ארבע ושנה וחצי – נסגרו. לאחר שבשבוע הראשון נעזרה בבני משפחתה, נאלצה העובדת להישאר בבית כדי להשגיח על הילדים. בתגובה להודעתה על ההיעדרות, קיבלה מכתב פיטורים ללא שימוע ובנימוק של "צמצום פעילות".
ניסיון החברה להתחמק - נחשף בבית הדין
בפני בית הדין לעבודה בחיפה טענה החברה כי הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים ומליקויים בתפקוד, ואף טענה כי העובדת מרבה לצאת להפסקות. אולם השופטת מירי שי דחתה את הטענות הללו כ"טענות כבושות", וקבעה חד-משמעית כי פרוטוקול השימוע שהציגה החברה פוברק וכי בפועל מעולם לא נערך לעובדת שימוע כדין.
השופטת פסקה כי פיטוריה מנוגדים לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, האוסר על פיטורי עובד בשל היעדרות להשגחה על ילדים עקב שירות מילואים של בן הזוג, וכי היא הופלתה מחמת הורותה.
סעיף זה בחוק נועד להעניק מעטפת הגנה חיונית לבני זוג של משרתי מילואים הנמצאים בחזית, והוא קובע איסור מוחלט על פגיעה בהיקף המשרה או בביטחון התעסוקתי של עובדים שנקלעו למצב שבו נבצר מהם להגיע לעבודה עקב סגירת מסגרות חינוך והיעדר מסגרת חלופית בזמן שבן הזוג מגויס.
בשל כך, ונוכח הפרות נוספות כמו אי-מסירת הודעה לעובד, חויבה החברה לשלם לעובדת כ-112 אלף שקל פיצויים, בתוספת 25 אלף שקל שכר טרחת עו"ד - סך הכל כ-137,000 שקל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)