גויס בצו 8 בחו"ל, שילם אלפים כדי לחזור - ומשרד הביטחון סירב לפצותו

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קיבל תביעה שהגיש קצין מילואים, שגויס בצו 8 בעת ששהה בחו"ל, וחייב את משרד הביטחון לשלם לו 6,000 שקלים, כולל הוצאות משפט, בגין הוצאות הטיסה שבהן נשא כדי להתייצב לשירות.

בפסק הדין קבע השופט אביים ברקאי כי המדינה הוסיפה לתקנון קרן הסיוע תנאים שאינם מופיעים בו והתבססה על נהלים שלא פורסמו. עוד נקבע כי לבית המשפט לתביעות קטנות יש סמכות לדון בתביעות מסוג זה, המבוססות על התחייבות חוזית של המדינה.

על פי פסק הדין, התובע שהה בפראג כאשר נקרא לשירות מילואים בצו חירום ב-14 ביוני 2025. לאחר שטיסתו המקורית בוטלה, הוא איתר מסלול חלופי מורכב שכלל טיסה מפראג ללונדון, משם ללרנקה ולעקבה, ולבסוף נסיעה לישראל - כדי להתייצב לשירות. עלות המסע הסתכמה ב-5,659 שקלים.

בהמשך פנה התובע לקרן הסיוע של משרד הביטחון וביקש לקבל החזר בהתאם לתקנון הקרן, אך בקשתו נדחתה. לדבריו, לאחר שנדחה גם הערעור שהגיש, דרשה ממנו הקרן להמציא "תחקיר מפקד בדרגת אל"מ ומעלה על נחיצותך" - אף שדרישה כזו אינה מופיעה בתקנון שהיה בתוקף במועד גיוסו. עוד טען כי החלטת הקרן התבססה על תנאים חדשים שלא פורסמו, ובהם הצורך להוכיח את נחיצותו לשירות, אף שזומן כדין בצו 8.

משרד הביטחון טען מנגד כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לדון בתביעה, משום שמדובר למעשה בתקיפה של החלטה מנהלית שקיבלה קרן הסיוע, הפועלת מכוח החלטת ממשלה. עוד נטען כי הקרן פעלה בהתאם למדיניותה ולתקנון, שלפיהם כאשר קיים פער משמעותי בין מועד הקריאה לשירות לבין ההתייצבות בפועל, יש לבחון את נחיצות החזרה לישראל.

המדינה ציינה כי בעניינו של התובע חלפו כשישה ימים בין קבלת צו החירום לבין הגעתו ארצה, וכי הוא לא הציג כרטיס טיסה חוזר מקורי. לצד זאת, הודיעה כי היא נכונה להביא את עניינו בפני ועדת החריגים.

השופט ברקאי דחה את טענת המדינה בדבר היעדר סמכות וקבע כי מדובר בתביעה המבוססת על עילה חוזית עצמאית, הנובעת מתקנון קרן הסיוע. לדבריו, התקנון מפרט שורה של מקרים שבהם התחייבה המדינה לפצות משרתי מילואים, ובהם החזר הוצאות טיסה למי שגויס בצו 8.

בפסק הדין צוטט הסעיף הקובע כי "הקרן תפצה משרת מילואים שהתייצב בצו 8 ונפגע כספית כתוצאה מהצורך בטיסות". השופט הדגיש כי "ההתחייבות ברורה וחד-משמעית", ולכן הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית המשפט האזרחי, לרבות בית המשפט לתביעות קטנות.

לגופו של עניין קבע השופט כי משרד הביטחון לא פעל בהתאם לתקנון שעליו הסתמך בעצמו. "הפוך בתקנון קרן הסיוע, הפוך בו והפוך בו ולא תמצא בו הוראה לפיה מי שגויס בצו חירום צריך להוכיח את נחיצותו", כתב. לדבריו, המדינה הוסיפה תנאים שאינם מופיעים בתקנון והתבססה על נהלים שלא פורסמו לציבור.

השופט מתח ביקורת חריפה גם על הדרישה מהתובע להוכיח מדוע היה צורך בגיוסו. "לא התובע, שהפך עולמות כדי להגיע מפראג דרך לונדון, דרך לרנקה ודרך עקבה לישראל, הוא זה שצריך להוכיח מדוע ציית לצו החירום", כתב. עוד הוסיף כי אם גורמי הצבא סברו שלא היה צורך בגיוסו, "יש לפעול בהליכים משמעתיים כנגד אותו קצין פוקד שהוציא צו חירום".

בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על כך שנציג משרד הביטחון הודה במהלך הדיון כי בעבר הופעלו נהלים שלא נכללו בתקנון. השופט כינה אותם "נהלים סודיים ושקופים" שלא פורסמו, וציין כי נציג המדינה אישר שכיום "לא אמורים להיות נהלים מחוץ לתקנון". עוד תהה: "ומהיכן נטלה לעצמה הנתבעת לקרוא לתוך תקנון 2025 הוראות שלא היו קיימות בו".

בית המשפט חייב את משרד הביטחון לשלם לתובע 5,000 שקלים - סכום ההחזר המרבי הקבוע בתקנון - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן 1,000 שקלים בגין הוצאות משפט. באשר ליתרת ההוצאות, בסך 659 שקלים, קבע השופט כי זו תוכרע בוועדת החריגים, והוסיף כי הוא מצפה שהמדינה תקיים את התחייבותה להביא בפניה את עניינו של התובע.