"השופט העליון החרדי הראשון ייצא מכאן": המהפכה השקטה במשרד המשפטים

"מבחינתם הפרקליטות היתה מקום שנמצא מעבר להרי החושך" - כך מתאר עו"ד אייל אדר, ממונה וראש צוות פרקליטים, את נקודת המוצא של הסטודנטים החרדים שמגיעים אל הקליניקה שהוא מנהל זה 13 שנה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).

דווקא בתקופה שבה היחסים בין המדינה לחברה החרדית עומדים במוקד מחלוקת ציבורית סוערת, על רקע הוויכוח סביב סוגיית הגיוס והמתח הגובר בין המגזרים, מתרחש במקביל תהליך שקט בהרבה: עשרות סטודנטים חרדים נכנסים בכל שנה אל לב מערכת אכיפת החוק, מנסחים חקיקה, חוקרים עדים ומייצגים את מדינת ישראל בבתי המשפט.

שוחחנו עם מי שמובילים את התהליך הזה, עם בוגריו שכיום כבר משמשים פרקליטים במשרד המשפטים, ועם מי שעדיין מהססים לספר את סיפורם בשמם המלא - כדי להבין איך נראית ההשתלבות הזו מבפנים.

הקליניקות לסטודנטים חרדים במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ובפרקליטות האזרחית בתל אביב הן חלק מתוכנית פרקטיקום ייחודית, המשלבת סטודנטים מצטיינים מהמגזר החרדי ישירות בגופים המשפטיים החזקים במדינה. הסטודנטים לוקחים חלק פעיל בניסוח חוקים ובכתיבת חוות דעת משפטיות, ונוצר עבורם מסלול כניסה ישיר למשרות בכירות בשירות המדינה.

"פתחנו את הקליניקה מתוך רצון לפתוח את שורות ייעוץ וחקיקה לאוכלוסייה החרדית", מסביר ד"ר יובל רויטמן, ראש אשכול רגולציה בייעוץ וחקיקה (כלכלי), שמנהל את הקליניקה יחד עם שלומית בוקיה. "כרגע יש נציגים של האוכלוסייה החרדית בייעוץ וחקיקה, אבל לא מספיק". לדבריו, רבים מבוגרי הקליניקה ממשיכים להתמחויות בייעוץ וחקיקה, בפרקליטות ובמשרדי הממשלה - והתקווה היא שיצטרפו בהמשך גם כעורכי דין במערך הייעוץ המשפטי לממשלה.

הרב אישר ווטסאפ

אדר ממחיש את תחושת השייכות שהקליניקה יוצרת: "כל מכתב, כל כתב בית דין שהם מוציאים, זה בשם מדינת ישראל. לפעמים לציבור הזה יש טרוניות כאלה ואחרות, ולהיות פתאום שייכים לחלק מהדבר הזה - אני חושב שזה מרים אותם ומייצר לנו בחזרה פידבקים שתורמים רבות לנו כפרקליטות ולחברה בכלל".

לא כל השילוב פשוט מבחינה טכנית. אדר נזכר בסטודנטית שהפרקליטה שעבדה איתה ביקשה להתכתב איתה בווטסאפ - בעוד לסטודנטית היה אסור להשתמש באפליקציה. בעלה פנה בשמה לרב הקהילה, שאישר לה, רק לצורך שנת הקליניקה, לפתוח את הווטסאפ ולתקשר עם הפרקליטה שלה.

עו"ד אלחנן וייס, פרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), בן 30, גדל בבני ברק ולמד בישיבות חרדיות. בגיל 23 עבד במחלקת התביעות של חברת הביטוח הפניקס, ובמקביל התחיל ללמוד לתואר בשלוחה החרדית של הקריה האקדמית אונו. משם, בעיקר דרך הקליניקה שחשפה לו את עולם הפרקליטות, הגיע לתפקידו הנוכחי.

וייס מספר שההיכרות עם החברה החרדית מסייעת לו לעיתים בניהול הליכים משפטיים. הוא מתאר תיק בנושא מעמד אישי שבו היו מעורבים גורמים בכירים בחברה החרדית, ובשל התנגדות חריפה של הצדדים התקיים דיון חריג בבית המשפט: "מדובר היה בענקים באוכלוסייה שלנו, ואני התייצבתי שם וחקרתי את הצדדים. אני חושב שהזווית שלי, כמי שמגיע מתוך המגזר, והשאלות המדויקות שידעתי לשאול, עזרו מאוד לבית המשפט להגיע להכרעה הצודקת".

לדבריו, הפרקליטות נתפסת בציבור החרדי כ"עוד דרגה אחת מעל" מעמד האליטה שהיא מסמלת גם בציבור הכללי - אך הפער הזה הולך ומצטמצם, ולו עצמו כיום יש חברים פרקליטים שלמדו איתו בישיבות, גם במחוזות מרכז וירושלים.

תחושת מיצוי בכולל

עו"ד יעקב קליימן, פרקליט באותה פרקליטות, כמעט בן 47, גדל בחברה החרדית ולמד בישיבות המובילות במגזר. עד גיל 37 היה אברך - המשיך ללמוד בכולל גם לאחר נישואיו, עד שהרגיש "תחושת מיצוי", לדבריו, ויצא ללימודים אקדמיים. "הבחירה הטבעית היתה ללמוד משפטים", הוא מסביר, "כי יש תחושה שהלימודים התורניים שעשית יכולים לתרום ללימודי משפטים - לפענח טקסטים משפטיים, וזה עוזר לך בעולם עריכת הדין". סביבתו קיבלה את ההחלטה בהבנה ובהערכה, גם אם היו מי שפחות אהבו את הפרישה מהלימודים התורניים בשלב כה מאוחר.

קליימן, שמתמחה בנזיקין ובמנהלי, לא בטוח שהתרומה של פרקליטים חרדים נובעת דווקא מזווית משפטית שונה: "אני לא מרגיש שפרקליט חרדי מביא זוויות חדשות. לפחות בתחום שלי - נזיקין ומנהלי - אין פה ראייה ותפיסה של מישהו חרדי שהיא שונה מבחינה משפטית". אבל כשהצד השני בתיק חרדי, הוא מספר, נוכחותו כפרקליט חרדי "מרככת קצת את היום" - כפי שקרה בתיקים שבהם ייצג את המדינה בהוצאת צווי כבאות לישיבות בבני ברק שלא עמדו בדרישות בטיחות. עם זאת, לא תמיד הרקע המשותף מתקבל בהבנה: פעם התפרץ עליו אחד מבעלי הדין ואמר לו "ממך לא הייתי מצפה!" - מקרה חריג, הוא מדגיש, ולא הכלל.

קליימן אינו מסתיר את מקום עבודתו, להפך. "אני מסתובב בגאווה גדולה", הוא אומר. לדבריו, למרות חילוקי דעות שקיימים לעיתים בין החברה החרדית למערכת אכיפת החוק, היחס למקצוע עצמו חיובי מאוד בציבור החרדי.

בגאווה ובעילום שם

לא כל הפרקליטים החרדים מוכנים לספר את סיפורם בשמם המלא. כלנית (שם בדוי), פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ואם למשפחה ברוכת ילדים, החלה ללמוד משפטים בגיל מאוחר יחסית, לאחר שנים שבהן גידלה את ילדיה ועבדה בהוראה. כיום היא משלבת קריירה תובענית בשירות המדינה עם חיי משפחה ענפים - אך ביקשה להתראיין בעילום שם. "אני חושבת שכמה שיותר שקט על הדברים כך יותר טוב", היא מסבירה. "אני במיינסטרים החרדי, לא מהמודרנים, וזה יכול להשפיע על קבלה למוסדות של בני המשפחה, אז צריך לשמור על פרופיל נמוך". העבודה בפרקליטות היתה עבורה גם המפגש הראשון עם עבודה בסביבה שאינה חרדית, ואתגר משמעותי בין הרצון להצליח במקצוע לבין ניהול הבית והמשפחה.

עם זאת, המסר שלה לנשים חרדיות אחרות חד־משמעי: כיום היא מעודדת את בנותיה ללמוד, להתפתח ולהשיג תארים - וכל אחת מהן, היא מספרת בגאווה, פנתה לתחום אחר ומרשים משלה.

עו"ד וייס מזכיר שאי אפשר לדבר על "החברה החרדית" כמקשה אחת - יש בתוכה תתי־זרמים שונים, ובחלקם היחס ללימודים אקדמיים כבר השתנה לחלוטין. "כיום זה כבר ירד", הוא אומר, "כולם בחוץ - רואי חשבון, כלכלנים, עורכי דין".

לרפא את הפער

יהודה ספיר ואסנת אסולין, שני סטודנטים למשפטים שעברו את הקליניקה בייעוץ וחקיקה, מתארים חוויה שחורגת מעבר לניסיון המקצועי בלבד. עבור ספיר, שממשיך כיום להתמחות בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), החשיבות היא הדדית: "גם החברה החרדית נתרמת מזה, כשהיא רואה שיש שם אנשים שהם חלק ממנה, שמכירים את התרבות ואת המנטליות שלה". אסולין, לעומת זאת, רואה בקליניקה לא ניסיון לרפא את הפער בין העולמות, אלא דרך לנהל אותו: "הפער קיים, ואנחנו חיים פה ביחד ורוצים לחיות פה ביחד. אפשר למצוא את נקודות האיזון".

בסיום כל מחזור מבקש עו"ד אדר מהסטודנטים לכתוב מכתבי סיכום על החוויה. "הם מגיעים מבחינתם למקום שבעיתונות החרדית לפעמים מוצג כמשהו אפל, מעבר להרי החושך", הוא אומר, "ואז הם חווים פה חוויה מכוננת. אני מאמין מאוד שמבוגרי הקליניקה הזאת עוד ייצאו השופטת או השופט החרדים הראשונים בעליון - ואני חושב שהיום הזה קרוב מאוד".

מה שהתחיל, מבחינת חלק מהסטודנטים, כמסע אל "מעבר להרי החושך" - הופך למשהו אחר לגמרי: נקודת מפגש שממנה הם חוזרים אל הקהילה שלהם - ולוקחים איתם משהו מהדרך.