ישראל מגיעה לבחירות 2026 כשהחקיקה שלה אינה מותאמת למציאות החדשה של בינה מלאכותית – כך עולה ממחקר משווה ראשון מסוגו של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ), שנערך לבקשת חברות הכנסת נעמה לזימי ואפרת רייטן (הדמוקרטים), וגובש בשיתוף ועדת הבחירות המרכזית.
המחקר בחן כיצד מדינות בעולם מסדירות את השימוש בבינה מלאכותית בפרסומים פוליטיים ובתעמולת בחירות, ומצא כי בעוד שבאיחוד האירופי ובכ־30 מדינות בארצות הברית כבר נקבעו הסדרים ייעודיים, בישראל אין כיום אפילו חובה בסיסית לסמן תוכן שנוצר באמצעות AI.
לפי המחקר, חוק הבחירות (דרכי תעמולה) הישראלי כלל אינו מתייחס לבינה מלאכותית, לדיפ-פייק או לבוטים פוליטיים. המשמעות היא שכיום אין בישראל חובה חוקית לסמן סרטון, תמונה או הקלטה שנוצרו באמצעות AI, אין כללים המחייבים גילוי על שימוש בבינה מלאכותית בתעמולת בחירות, וגם אין רגולציה המחייבת את פלטפורמות הרשת לפעול נגד תכנים כאלה.
המחקר מתריע כי כלי בינה מלאכותית מאפשרים לראשונה לייצר במהירות, בקלות ובעלות נמוכה תוכן סינתטי שנראה אמין לחלוטין – החל מסרטוני דיפ-פייק של מועמדים, דרך הקלטות קול מזויפות ועד רשתות בוטים היוצרות מצג שווא של תמיכה ציבורית. בין היתר, מזהירים מחברי המסמך מפני שימוש ב-AI להפצת מידע כוזב על מיקום וזמני ההצבעה, התחזות לעובדי ועדת הבחירות, יצירת רשומות בחירות מזויפות, מתקפות פישינג ושיחות טלפון מזויפות שמטרתן להציף מוקדי שירות ולשבש את הליך הבחירות.
עוד מזהיר המחקר כי ריבוי של תוכן סינתטי עלול לפגוע באמון הציבור במידע, במושג "האמת" ובמוסדות הדמוקרטיים עצמם. לפי המחברים, ככל שמתרבה תוכן שאינו אותנטי, כך גובר הקושי של הציבור להבחין בין אמת לזיוף, ובהיעדר חובת סימון שחקנים זרים יכולים להתחזות בקלות רבה יותר לגורמים מקומיים ולהשפיע על השיח הציבורי.
כדי להמחיש את עוצמת האיום, המחקר מביא שורה של דוגמאות מהעולם: ברומניה בוטלו הבחירות לנשיאות לאחר שנקבע כי רוסיה התערבה בהליך באמצעות קמפיין דיגיטלי; באירלנד הופץ סרטון דיפ-פייק שבו מועמדת לנשיאות נראית מודיעה כביכול על פרישתה ימים לפני הבחירות; בארצות הברית הופצה שיחת טלפון מזויפת בקולו של הנשיא דאז ג'ו ביידן שקראה לבוחרים שלא להגיע לקלפיות בפריימריז; בגרמניה נחשפו רשתות בוטים ותכני דיפ-פייק שנועדו להשפיע על השיח הציבורי; וביפן הצפת האינטרנט במידע כוזב השפיעה גם על התשובות שסיפקו צ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית למשתמשים.
המחקר מתייחס גם להשפעתם הגוברת של צ'אטבוטים על דעת הקהל. לפי הסקירה, מחקרים מצאו כי שיחות קצרות עם צ'אטבוט פוליטי עשויות לשנות עמדות הצבעה בעוצמה גבוהה יותר מפרסום פוליטי מסורתי. לצד זאת, מזהירים המחברים מפני תופעת "הרעלת מידע", שבמסגרתה מוחדר למודלי בינה מלאכותית מידע מניפולטיבי שעלול להשתקף לאחר מכן בתשובות שהם מספקים לציבור.
המחקר מציין כי בהולנד אף הזהירה הרשות להגנת המידע את הציבור מפני הסתמכות על צ'אטבוטים לצורך קבלת החלטות הצבעה, לאחר שנמצא כי חלקם סיפקו המלצות מוטות לבוחרים.
מהסקירה ההשוואתית עולה, כי האיחוד האירופי כבר מפעיל מערך רגולטורי מקיף הכולל את חוק הבינה המלאכותית (AI Act), חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) ורגולציה ייעודית לפרסום פוליטי, המחייבים שקיפות וסימון של תכנים שנוצרו באמצעות AI ומטילים אחריות גם על הפלטפורמות הדיגיטליות. בכ-30 מדינות בארצות הברית קיימת כבר חקיקה העוסקת בדיפ-פייק פוליטי, ובחלקן קיימות גם חובות גילוי מפורטות.
לעומת זאת, בישראל, כך עולה מהמחקר, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית נדרש להתמודד עם מקרים של זיופים דיגיטליים באמצעות סעיפים כלליים בחוק, בעיקר לאחר שמוגשות עתירות. ועדת הבחירות עצמה הבהירה כי אין לה סמכות לקבוע חובת סימון כללית או לאסור באופן גורף שימוש בבינה מלאכותית בתעמולת בחירות, והבהירה כי מדובר בנושא המחייב חקיקה של הכנסת.
עוד נמצא כי האחריות להתמודדות עם השפעה זדונית במרחב הדיגיטלי מפוצלת בין ועדת הבחירות המרכזית, השב"כ, משטרת ישראל, מחלקת הסייבר בפרקליטות ומערך הסייבר הלאומי. למרות ריבוי הגופים, המחקר מצביע על היעדר גורם ממשלתי מתכלל ועל חוסר בהירות בחלוקת הסמכויות, בעיקר בתקופות שבין מערכות בחירות.
במקביל, פעילותן של פלטפורמות כמו מטא וגוגל בישראל מוסדרת כיום בעיקר על בסיס וולונטרי, בעוד שבאיחוד האירופי אותן חברות אף הפסיקו לאפשר פרסום פוליטי מסוים בשל החובות הרגולטוריות המחמירות.
במקביל, מציין המחקר כי בכנסת כבר מקודמות מספר יוזמות חקיקה שנועדו להסדיר את התחום. בין היתר, ועדת החוקה, חוק ומשפט דנה בימים אלה בהצעת חוק הבחירות לכנסת ה־26, הכוללת חובת גילוי על תעמולת בחירות שנוצרה או שונתה באופן מהותי באמצעים דיגיטליים. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת הצעות חוק פרטיות המבקשות לחייב סימון של תוכן שנוצר באמצעות בינה מלאכותית, להסדיר את השימוש בבוטים פוליטיים ולקבוע עבירות ייעודיות בגין שימוש בדיפ־פייק לצורך השפעה על בחירות. עם זאת, נכון להיום טרם נקבעה בישראל הסדרה מחייבת בנושא.
מחברות הכנסת נעמה לזימי ואפרת רייטן (הדמוקרטים) נמסר: "היעדר האסדרה במדינת ישראל היא פרצה הקוראת לגנב. מדובר בסכנת נפשות, לא פחות. אנחנו לא סומכות על הממשלה הזו וערות ליכולת שלהם לנצל אותה כדי לייצר כאוס ואי אמון ביום הבחירות".
"מי שקיבלו כסף ממדינות זרות ועוינות בזמן מלחמה, ונחשדים בעבירות מרמה, הפרת אמונים ובשיבוש הליכי חקירה, אי אפשר לסמוך עליהם שלא ינצלו את היעדר ההגנות החוקיות בזמן בחירות כדי ליצור כאוס. אנחנו נערכות ליום הבחירות, הקמנו צוותים מקצועיים ומומחים כדי לפקח על טוהר הבחירות בזמן אמת, ופותחות שבע עיניים כדי לאתר את האיומים שסביבנו ולטפל בהם. לכל חשש, אנו קוראות לציבור לפנות אלינו".
מאיה אילני, מנכ״לית מכון ברנדייס, אמרה: "המחקר החדש של הממ״מ מוכיח שבכל הנוגע לשמירה על טוהר הבחירות ברשת - ישראל לא באירוע. בזמן שמדינות דמוקרטיות זיהו את האיום האדיר שטמון בטכנולוגיית הבינה המלאכותית, לטוהר הבחירות ועדכנו את חוקי הבחירות שלהן בהתאם - ישראל נכנסת לבחירות 2026 עם חקיקה חלקית ולא מספקת. אנחנו מתבקשים לסמוך על הרצון הטוב של תאגידי ענק זרים שמחויבים לבעלי המניות שלהם ולא לדמוקרטיה שלנו".
מפייק ריפורטר, ארגון המחקר שמוביל את המאבק בפעילות זדונית ברשת, נמסר: "המחקר מוכיח שישראל נמצאת בפער משמעותי לעומת העולם המערבי בכל הנוגע להסדרת השימוש בבינה מלאכותית בתעמולת בחירות. בעוד שבאיחוד האירופי ובמדינות רבות בארה"ב כבר קיימים כללי שקיפות, חובות סימון של תוכן שנוצר באמצעות AI ואחריות המוטלת גם על הפלטפורמות, בישראל עדיין אין אסדרה מקיפה שתיתן מענה לאיומים החדשים על טוהר הבחירות. חשוב להדגיש: המאבק בדיסאינפורמציה אינו מאבק נגד חופש הביטוי, אלא מאבק למען זכותו של הציבור לקבל מידע אמין ושקוף - תנאי בסיסי לדיון ציבורי הוגן ולבחירות חופשיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו