גרושה פלוס שניים ביקשה לברוח מיוקר המחיה לדרום - וחטפה

האם ביקשה לעבור מחולון לאשקלון עם שני ילדיה בשל יוקר המחיה, בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לאחר שקבע כי בנסיבות המקרה - טובת הילדים גוברת על השיקול הכלכלי. "הילדים יישארו בחולון, בקרבת אביהם, חבריהם ומסגרות החינוך שלהם", קבע השופט.

האם טענה בבית המשפט כי בחולון מחירי השכירות גבוהים מאוד, בעוד שבאשקלון תוכל לשכור דירת חמישה חדרים בכ־4,200 שקלי בחודש. זאת, לעומת כ־6,500 שקלים לדירת שלושה חדרים באזור המרכז.

לדבריה, המעבר יאפשר לה להתקיים בכבוד ולספק לילדיה תנאי מחיה טובים יותר. מנגד טען האב כי המעבר יפגע באופן קשה בקשר שלו עם הילדים ואף עלול להוביל לניתוק, בין היתר משום שאין בידיו האמצעים הכלכליים לבצע נסיעות תכופות לאשקלון.

אלא שבמרכז ההכרעה לא עמדה שאלת מחירי הדיור, אלא דווקא קולם של הילדים. העובדת הסוציאלית שמונתה לתיק שוחחה עם כל אחד מהם בנפרד, ושניהם הביעו התנגדות חד משמעית למעבר.

"אוהב לבלות באשקלון"

הבן הבכור, בן ה־16 וחצי, סיפר כי אינו רוצה לעזוב את חולון משום ששם נמצאים חבריו, בת זוגו, קבוצת הכדורגל שלו ואביו. "אני לא רוצה לעבור לאשקלון", אמר. "יש לי חברים, אבא שלי גר פה". על אשקלון הוסיף כי הוא אוהב להגיע אליה כדי לבלות, אך הדגיש: "אני הולך נטו לאשקלון כי זה מקום בילוי. אני אוהב את הטיילת".

גם אחיו, בן ה־12 וחצי, המאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, הביע עמדה דומה. העובדת הסוציאלית סיפרה כי אף לאחר ששאלה אותו האם יסכים לעבור אם יהיה בטוח שיוכל להמשיך להיפגש עם אביו, "הוא עדיין אמר שהוא לא ירצה לעבור, שיש לו הרבה דברים בחולון".

העובדת הסוציאלית, שליוותה את המשפחה לאורך ההליכים, המליצה באופן חד־משמעי שלא לאשר את המעבר. בעדותה בבית המשפט אמרה כי אף שהיא מבינה את רצונה של האם לשפר את מצבה, במקרה הזה לא הייתה יכולה להגיע למסקנה אחרת: "כשהייתי צריכה לשים את המאזניים... בנוסף לזה שהילדים לא רוצים לעבור, אין לי שום אפשרות להמליץ על שום דבר אחר".

"חופשי ואותנטי"

השופט אימץ את המלצתה וקבע כי מדובר ברצון "חופשי ואותנטי", ולכן "יש ליתן לרצונם של הילדים משקל רב בהכרעה". הוא אף החליט שלא לזמן אותם להעיד בבית המשפט, כדי שלא להציב אותם בלב הסכסוך בין הוריהם.

פסק הדין מקדיש מקום נרחב גם לקשר שבין האב לילדיו. השופט דחה את הטענה שלפיה זמני השהות המצומצמים מעידים על קשר חלש, וכתב כי "טיב ואיכות הקשר בין הורה לילד אינו נמדד לפי מבחן טכני של מדידת זמנים עם שעון עצר, כי אם לפי מבחן מהותי". לדבריו, האב מלווה את ילדיו למשחקי כדורגל, יוצא עמם לדיג, מגיע לאסיפות הורים, נפגש עמם גם מעבר להסדרי השהות וזמין עבורם בעת הצורך.

השופט הוסיף כי העיתוי שבו התבקש המעבר רגיש במיוחד. הבן הגדול עומד בפני שנת לימודים משמעותית, ואילו אחיו הצעיר, המאובחן על הרצף האוטיסטי, צפוי להתחיל את לימודיו בחטיבת הביניים במסגרת חינוך מיוחד. לדבריו, ניתוקם מחבריהם, ממסגרות החינוך ומהסביבה המוכרת עלול לפגוע בהם מבחינה לימודית, חברתית ורגשית.

ביקורת נוספת הופנתה כלפי אופן היערכותה של האם למעבר. בפסק הדין ציין השופט כי היא לא הציגה תוכנית ממשית שתאפשר לבחון כיצד יתבצע המעבר בפועל. לדבריו, היא לא בדקה אפשרויות תעסוקה, לא איתרה מסגרות חינוך מתאימות, לא שוחחה עם מורים, לא בחנה חוגים או גורמי טיפול ואף לא הגישה בקשות לרישום הילדים לבתי הספר.

"לוט בערפל"

מלבד חברה המתגוררת באשקלון, כתב השופט, "אין לתובעת דבר באשקלון", ולכן "מעבר הילדים מהעיר חולון לעיר אשקלון הוא 'מעבר אל הלא נודע', הכל לוט בערפל, ללא שום תכנון בסיסי".

השופט הוסיף כי מעבר כזה אינו מסתכם בשינוי כתובת בלבד, אלא מחייב "חוסן מנטלי ואיתנות כלכלית". לדבריו, שני ההורים מתמודדים עם קשיים כלכליים ומתקיימים בין היתר מקצבאות ביטוח לאומי, ולכן קיים ספק אם יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי והלוגיסטי הכרוך בנסיעות התכופות בין חולון לאשקלון.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את בקשת האם, הורה כי הילדים ימשיכו להתגורר ולהתחנך בחולון וחייב אותה לשלם לאב הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים.