לאחר 25 שנים של הליכי גבייה, הורתה השבוע רשמת הוצאה לפועל על סגירת חוב של בת 73, חולה אונקולוגית במצב רפואי מורכב, שתפח ממיליון שקלים לכ־21.5 מיליון שקלים במהלך השנים. ההחלטה התקבל לאחר שהרשמת קבעה כי בנסיבות המקרה "האינטרס הציבורי האנושי מחייב" להפסיק את הליכי הגבייה נגדה.
תיק האיחוד נפתח בשנת 1999 ואיגד שמונה תיקי הוצאה לפועל של זוכים מוסדיים, כאשר התיק המוקדם ביותר נפתח כבר ב-1992. בעת פתיחת תיק האיחוד עמד החוב על כמיליון שקלים, אולם לאורך השנים הוא תפח לכ־21.5 מיליון שקלים. עיקרו, בשל ריביות, הצמדה וחובות משותפים עם בעלה המנוח של החייבת.
תמונה קשה
מחקירה שנערכה בעניינה עלתה תמונה קשה: מדובר באישה שהתמודדה במשך שנים עם אלימות פיזית, מילולית וכלכלית מצד בעלה המנוח. עוד עלה כי היא מוכרת לגורמי הרווחה, מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי ומסיוע של עמותות, אינה זוכה לתמיכה משמעותית ממשפחתה ונוטלת תרופות להארכת חיים. חרף מצבה הקשה, היא הקפידה לשלם מדי חודש במשך שנים את צו התשלומים שנקבע לה, בסך 100 שקלים.
בשל היקף החוב ונסיבות החיים המורכבות, הועבר התיק לטיפולה של רשמת קהילתית, שקבעה דיון בנוכחות החייבת והנושים. בפועל, הנושים לא התייצבו לדיון, למעט זוכה פרטי אחד שבחר לוותר על זכותו לגביית החוב ולסגור את התיק בעניינו לנוכח מצבה של האישה. בנק שביקש הבהרות באשר לזכויותיה של החייבת בדירת מגוריה לא התייצב לדיון ואף לא הגיש את עמדתו.
"בנסיבות אלה, לאחר שניתנו לזוכים אפשרויות להתייצב לדיון וכן להביע עמדתם, אולם לא הוגשה כל התייחסות מטעמם... נמצא שיש לבחון את המשך ניהול ההליכים נגד החייבת דרך פריזמה רחבה, המביאה בחשבון לא רק אינטרס הגבייה, אלא גם את עקרונות הצדק, המידתיות וכבוד האדם", כתבה הרשמת בהחלטתה.
הרשמת התייחסה גם לזכויותיה של החייבת במחצית מדירת מגוריה וקבעה כי אין מדובר במשאב כלכלי זמין אלא בקורת הגג היחידה העומדת לרשותה. לדבריה, "הנכס ממוקם באזור המאפשר לחייבת להמשיך ולהיעזר בסביבה תומכת, בגורמי הטיפול ובמערך הסיוע העומד לרשותה. ניתוק החייבת מהבית הנותן מענה לצרכיה הרפואיים וייתכן אף מסביבת חייה המוכרת בגילה המופלג ובמצבה הרפואי עלול להסב לה פגיעה קשה, אשר אינה עומדת ביחס סביר לתועלת הצפויה מנקיטת הליכי גבייה נגדה".
"לא משרת את התכלית"
עוד קבעה הרשמת כי בנסיבות המקרה, "האינטרס הציבורי האנושי מחייב" לאפשר לחייבת לרכז את משאביה הכלכליים והנפשיים בהתמודדות עם מחלתה ובקבלת הטיפול הרפואי לו היא נזקקת, במקום להפנותם להליכי גבייה ממושכים שאינם צפויים להביא לפירעון ממשי של החובות במהלך חייה.
בהחלטתה הוסיפה כי "לעיתים, לצד זכותם הלגיטימית של זוכים להיפרע מחובם, קיימים מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם המשך הגבייה מאדם מסוים אינו משרת עוד את תכלית ההליך, אלא עלול להכביד שלא לצורך על מי שמצוי בשלב האחרון של חייו, כשהוא מתמודד עם מחלה קשה, בדידות ומחסור".
לאחר ששקלה את מצבה הרפואי, הכלכלי והאישי של החייבת, את גילה ואת העובדה שהזוכים לא התנגדו אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן, הורתה הרשמת על סגירת כלל התיקים שנכללו בתיק האיחוד ביחס לחייבת. עם זאת, נקבע כי הליכי הגבייה בתיקים המתנהלים נגד בעלה המנוח ייוותרו על כנם וימשיכו להתנהל נגד עיזבונו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו