בקשה שגרתית להארכת מועד להגשת תגובה הפכה להחלטה חריגה, שבמסגרתה בחר שופט בית משפט השלום בתל אביב למתוח ביקורת חריפה על ריבוי בקשות הארכה שמגישים בעלי הדין ועורכי הדין - ולחשוף את המחיר שהן גובות ממערכת המשפט ומהציבור.
ההחלטה ניתנה בעקבות שתי בקשות נפרדות שהגישה הנתבעת לקבלת אותו סעד - הארכת מועד להגשת תגובה. השופט דלוגין תהה מדוע לא רוכזו כל הנימוקים בבקשה אחת, וכתב: "לא ברור מדוע פועלת הנתבעת בשיטת ה'שלח לחמך' ומגישה בקשות נפרדות לאותו הסעד, רק בשל קיומם של נימוקים שונים. הדין וההיגיון מחייבים לכלול בבקשה אחת את כל הנימוקים הקיימים לקבלת הסעד המבוקש".
השופט התייחס גם לטענה כי אחד מעורכי הדין שהה בימי מחלה. הוא איחל לו החלמה מהירה, אך הבהיר כי אין בכך כדי להצדיק את הארכה בנסיבות המקרה. לדבריו, ניתן היה לעמוד במועד שנקבע, ובכל מקרה "מן הראוי שצוות המשרד ייתן גיבוי, בפרט אם מדובר במשרד שכולל לא מעט עורכי דין."
"הציבור מרים גבה"
אלא שעיקר ההחלטה הוקדש לתופעה רחבה הרבה יותר. "יש לשים סוף לשטף הבקשות בתיק זה", כתב דלוגין, וציין כי מאז הוגשה התביעה נדרשו כבר 14 החלטות שיפוטיות, מהן שמונה בבקשות להארכת מועד, "ועוד לא הגענו לקדם משפט ראשון". לדבריו, "הדבר יוצר בזבוז זמן שיפוטי עצום".
השופט הדגיש כי נקודת המוצא צריכה להיות עמידה במועדים שנקבעו בתקנות ובהחלטות בית המשפט, וכי ארכות ודחיות צריכות להינתן רק במקרים חריגים, כגון מצב רפואי דחוף, דיון אחר שנקבע מראש או נסיעה שתוכננה מבעוד מועד. הוא מתח ביקורת על מה שכינה נוהג שהשתרש במשך השנים, שלפיו "המועד לפי התקנות ולפי החלטות בית המשפט הוא רק תחילת הדרך עבור בעלי הדין ובאי כוחם, לשורה ארוכה של בקשות דחייה וארכה… שרובן לא מתקרבות להצדיק ארכה או דחייה".
עוד הוסיף: "כמה פעמים עליי להדגיש שוב ושוב בתיקים שנדונים לפניי כי עומס עבודה לא מהווה עילה לארכה ואין להגיש בקשות על בסיס נימוק מסוג זה אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר".
בהמשך תיאר דלוגין את הפער בין נקודת המבט של המתדיינים לבין המציאות בבתי המשפט: "באי כוח הצדדים מסתכלים רק על התיק הבודד… אולם בית המשפט מנהל מאות תיקים במקביל." לדבריו, הציבור תוהה לא פעם מדוע הליכים משפטיים נמשכים שנים, אך אינו מודע להשפעה המצטברת של בקשות הארכה. "ואז מרימים גבה ולא מבינים מדוע תיקים בבית המשפט מסתיימים באיחור ונמשכים זמן רב מדי", כתב.
"בקשות סרק"
"שינוי הגישה, לגישה הראויה והנכונה, מביא לקיצור של חיי כל תיק ותיק בצורה דרמטית." הוא הוסיף כי בקשות הארכה והדחייה, "המוגשות כידוע לכל אורך חיי התיק, בכל הצמתים הידועים השונים - הגשת כתב הגנה, הגשת תצהירים, סיכומים, שלא לדבר על דחיית דיונים - מצטברות ומאריכות את חיי התיק לעיתים בשנה, ככל שהמותב שיושב לדין זורם עם התנהלות כזו ולא עומד בפרץ".
בסיום העביר השופט מסר ברור לעורכי הדין: "נא להפנים ולהגיש מהיום בקשות ארכה או דחייה רק בנסיבות חריגות ביותר". הוא אף הזהיר כי אם התופעה תימשך, "לא יותיר לבית המשפט ברירה אלא להתחיל ולחייב בהוצאות לאוצר המדינה על הגשת בקשות סרק".
ברקע הדברים עומד גם המחסור בשופטים בבית משפט השלום בתל אביב. אף שהוועדה לבחירת שופטים ביצעה לאחרונה גל מינויים נרחב לבתי משפט השלום, ארבעת התקנים הפנויים בבית משפט השלום בתל אביב נותרו ללא איוש. הסיבה לכך היא שהוועדה טרם גיבשה הסכמות באשר לזהות המועמדים שימונו לבית המשפט, שנחשב לאחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בדיוני הוועדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו