השופטים הציבו סולם – השאלה היא אם הפרקליטות תרד מהעץ

יש מי שממהרים לפרש את הצעתם של שופטי תיק נתניהו לפרקליטות לשקול את מחיקת עבירת השוחד כניסיון לקדם פשרה. אלא שהסיפור האמיתי אינו הפשרה, אלא עצם ההצעה.

שופטים אינם נוהגים להעלות הצעות מסוג זה כלאחר יד. הם מודעים היטב למשמעות הציבורית והמשפטית של כל אמירה היוצאת מפיהם, בוודאי בתיק המתוקשר ביותר בתולדות המדינה. כאשר הרכב היושב במשך שנים על תיק פלילי מציע לפרקליטות לוותר דווקא על האישום החמור ביותר, קשה לראות בכך הערת אגב. זהו איתות משמעותי לאופן שבו הוא מעריך את מצבו של האישום. כידוע, פסק הדין אינו הכלי היחיד העומד לרשותם של שופטים. לעיתים, גם הצעה דיונית עשויה ללמד כיצד הם יכריעו את התיק.

האיתות הזה אינו נולד בחלל ריק. מי שעקב אחר הראיות והעדויות שהוצגו במהלך המשפט יכול היה להתרשם מן הקשיים שהתחדדו סביב אישום השוחד: שאלת קיומה של "מתת", הקשר הסיבתי בין הסיקור לבין הפעולות הרגולטוריות, והניסיון להרחיב את עבירת השוחד אל מערכת היחסים המורכבת שבין פוליטיקאים לבין כלי תקשורת. אפשר כמובן לחלוק על הניתוח הזה, ורק פסק הדין יכריע. אולם אם ההרכב היה סבור שאישום השוחד מבוסס דיו, הוא לא היה מציע להסיר דווקא אותו מכתב האישום.

הצעה כזו אינה רק כלי דיוני אלא גם מחווה מוסדית. כאשר בית המשפט מתרשם שטענה מרכזית אינה צפויה להתקבל, הוא עשוי לאפשר למדינה לחזור בה מיוזמתה, ובכך לחסוך את הצורך בפסק דין שידחה באופן חזיתי את עמדתה. מבחינת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, יש הבדל לא קטן בין החלטה פנימית לתקן את כתב האישום ובין קביעה שיפוטית שלפיה האישום המרכזי שניהלה במשך שנים לא הוכח.

אלא שכאן נכנס לתמונה גורם אחר, שאינו משפטי כלל. בפסיכולוגיה הכלכלית מכנים אותו "כשל העלות השקועה", או "אפקט הקונקורד". שמו של הכשל נולד בעקבות פרויקט מטוס הקונקורד, שבו המשיכו ממשלות בריטניה וצרפת להשקיע מיליארדים גם לאחר שהתברר שהפרויקט נכשל כלכלית. ככל שהושקעו יותר זמן, כסף ויוקרה, כך נעשה קשה יותר להודות שהמשך ההשקעה אינו מוצדק.

נראה שגם הפרקליטות ניצבת כעת בדיוק בפני אותו כשל: במשך שנים הוצג אישום השוחד כליבת תיק 4000. הושקעו בו משאבים עצומים, הון מקצועי ויוקרה ציבורית – ויש מי שיטענו שגם מטען רגשי לא מבוטל. דווקא משום כך, הוויתור עליו נעשה קשה במיוחד. הצעת השופטים אינה מלמדת כיצד יסתיים משפט נתניהו כולו, אך היא עשויה להיזכר כהזדמנות שניתנה לפרקליטות לקבל בעצמה את ההחלטה, במקום שפסק הדין יקבל אותה עבורה.

אם הפרקליטות תבחר בכל זאת להמשיך לנהל את אישום השוחד חרף ההצעה, ההסבר עשוי להימצא לא רק בהערכת הסיכויים המשפטיים, אלא גם בקושי לוותר, לאחר שנים כה רבות, על האישום שהפך לסמלו של התיק כולו. בהתאם לכך, ייתכן שאפקט הקונקורד כבר אינו רק משל. הוא עשוי להפוך לתיאור המדויק ביותר של גורלו של אישום השוחד בתיקי נתניהו: השקעה שנמשכה בעיקר משום שכבר הושקע בה יותר מדי – עד לכישלון מהדהד. 

ד"ר שאול שארף, מרצה בכיר למשפטים במרכז האקדמי פרס ברחובות. עורך כתב העת רשות הרבים.