מה שהחל במעצר בחשד להפרת צווי הרחקה והוצאת ילדה מגן ילדים ללא אישור, הסתיים בביקורת חריפה של בית משפט השלום על התנהלות המשטרה, בקביעה כי מדובר ב"מעצר שווא" ובפסיקת פיצוי של 1,200 שקלים לחשוד. יממה לאחר מכן ניסתה המשטרה להפוך את ההחלטה בערר לבית המשפט המחוזי, אך נדחתה לאחר שנקבע כי היא מעלה טענות חדשות שלא נטענו כלל בדיון המקורי.
בדיון הראשון טענה המשטרה כי האירוע החל לאחר שהחשוד, בן 35, הפר צו הרחקה שניתן לטובת גרושתו וילדיו. לטענת נציגת המשטרה, החשוד הגיע לגן של בתו הקטינה, לקח אותה ללא רשות והחזיר אותה בהמשך לבית האם.
עוד נטען כי באותה עת היו בתוקף הן תנאי הרחקה שהוטלו עליו על ידי קצין משטרה והן צו הגנה שניתן לבקשת גרושתו. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו וטענה כי נדרשות תשע פעולות חקירה, ובהן פעולות העלולות להיות מושפעות משיבוש.
אלא שבמהלך הדיון התברר כי תנאי ההרחקה שעליהם התבססה המשטרה כלל לא היו בתוקף במועד האירוע. נציגת המשטרה הודתה כי "נפלה טעות" בדוח הסודי וכי צו ההרחקה פקע יומיים קודם לכן. בנוסף אישרה כי אין בידי היחידה החוקרת כל אינדיקציה לכך שצו ההגנה הובא לידיעתו של החשוד.
סנגורו של החשוד, עו"ד ארז בר צבי מהסנגוריה הציבורית, תקף בחריפות את התנהלות המשטרה וטען כי היא מבקשת לשלול את חירותו של אדם מבלי להציג ראיות בסיסיות לקיומו של חשד סביר.
לדבריו, "המשיב אסף את הילדה שלו מהגן והחזיר אותה לגרושתו אחרי שעה. זה התיק". עוד טען כי מדובר במעצר בלתי חוקי הנובע מרשלנות חמורה וביקש לחייב את המשטרה בהוצאות.
השופט אריאל ארליך קיבל את טענות ההגנה. בהחלטתו קבע כי תנאי השחרור שעליהם הסתמכה המשטרה לא היו בתוקף, ולכן לא בוצעה כל עבירה. עוד ציין כי בצו ההגנה שנבדק על ידו לא הופיע כלל איסור על קשר בין האב לבתו, וכי ממילא לא הוכח שהצו הובא לידיעת החשוד.
השופט קבע כי "אין חשד סביר ואין כל סיכוי כי יוגש כתב אישום", הורה על שחרורו המיידי של החשוד ללא תנאים וקבע כי שהה במעצר לשווא, שבגינו יפוצה ב-1,200 שקלים על ידי המשטרה.
המדינה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון טען נציג המשטרה כי נפלה אי-הבנה בדיון הקודם וכי קיימות הפרות נוספות של הוראות והחלטות שיפוטיות, ובהן הפרת צו הגנה קודם והפרת הסדרים שנקבעו בבית הדין הרבני.
עוד נטען כי החשוד הגיע לגן, הוציא את בתו בניגוד להסדרים וכי נשקפת ממנו מסוכנות המחייבת לפחות הטלת תנאים מגבילים.
מנגד טען עו"ד בר צבי כי מדובר בניסיון לשנות את חזית המחלוקת לאחר שהחשדות המקוריים קרסו. לדבריו, הערר מבוסס על טענות שלא נטענו כלל בבית משפט השלום.
במהלך הדיון נשמעה גם גרושתו של החשוד, שסיפרה כי היא חוששת מהסלמת המצב וכי היא מגדלת לבדה חמישה ילדים.
שופט בית המשפט המחוזי, דוד גדעוני, דחה את הערר וקבע כי כל הטענות שמעלה המדינה כעת חורגות מאלה שהוצגו בפני בית משפט השלום.
לדבריו, אם מבקשת המשטרה להסתמך על הפרות אחרות ובמועדים אחרים, עליה לעשות זאת במסגרת הליך מתאים של עיון מחדש בבית משפט השלום, ולא במסגרת ערר.
בהתאם לכך נדחה הערר, תוך שהשופט הבהיר כי המדינה רשאית לפעול בדרכים אחרות אם תמצא לנכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)