יותר משלוש שנים לאחר שצעיר פלסטיני איבד את ראייתו בעין אחת במהלך פעילות מבצעית של כוחות הביטחון בצפון השומרון, שופט בית משפט השלום אחסאן חלבי זיכה השבוע שני לוחמי מג"ב שהואשמו במעשה פזיזות ורשלנות בעקבות השלכת רימוני הלם במהלך יציאת הכוחות מכפר דאן. השופט חלבי קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהשלכת הרימון נעשתה ללא הצדקה מבצעית, וכי בעניינו של אחד הנאשמים אף לא הוכחו כלל יסודות העבירה.
על פי כתב האישום, שני הנאשמים שירתו בשירות חובה במשמר הגבול והשתתפו באבטחת פעילות מבצעית של צה"ל באזור כפר דאן. עם סיום הפעילות נסעה שיירת כלי רכב צבאיים ומשטרתיים לכיוון בסיס סאלם. לפי הנטען, בעת שהמתלונן עמד לצד הכביש, נשען על רכבו ועישן סיגריה, פתח אחד הנאשמים את דלת רכב ה"זאב" המשוריין שבו נסעו כדי לאפשר השלכת רימונים לעברו. לפי האישום, אחד השוטרים השליך רימון הלם ואדם נוסף השליך רימון נוסף. כתוצאה מהאירוע נפגע המתלונן קשות, איבד את ראייתו בעין שמאל ונאלץ לעבור ניתוח להוצאת העין והחלפתה בעין תותבת. מח"ש טענה כי השניים עשו שימוש רשלני בחומר נפץ בדרך שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום חבלה.
במהלך המשפט טענה התביעה כי לא הייתה כל הצדקה מבצעית להשלכת הרימונים. היא הסתמכה על עדויות המתלונן, אחיו והפרמדיק שפינה אותו מהמקום, שלפיהן לא היו במקום זריקות אבנים או הפרות סדר בעת האירוע. עוד הפנתה התביעה לסרטון שתיעד את רגע השלכת הרימונים ופציעת המתלונן, וכן לעדויות מפקדים שהשתתפו במבצע. לשיטת התביעה, העובדה שלא נצפתה כל סכנה מיידית לכוחות שוללת את הצורך בשימוש באמצעים לפיזור הפגנות באותה נקודה.
מנגד טען סנגורו של משליך הרימון כי אינו חולק על כך שהשליך רימון הלם, אולם לדבריו הדבר נעשה במסגרת פעילות מבצעית ולאחר שקיבל הכוונה ואישור כנדרש. הוא הדגיש כי לאורך ציר היציאה היו הפרות סדר, יידויי אבנים וחשש ממשי לאיומים נוספים, לאחר שבמהלך הפעילות אף הופעל נגד הכוח מטען רב עוצמה. לדבריו, כל רימון שהושלך נועד להתמודד עם מפרי סדר או גורמים שהתקרבו לציר התנועה של הכוחות. הנאשם השני טען כי כלל לא השליך רימון וכי תפקידו הסתכם בפתיחת הדלת במסגרת הצורך המבצעי. לטענתו, לא ניתן לייחס לו אחריות פלילית רק משום שהחזיק את דלת הרכב פתוחה, במיוחד כאשר לא נחקר על מטרת פתיחתה ולא הוכח כי ידע על מעשה פסול כלשהו.
בהכרעת הדין קבע השופט חלבי כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהשלכת הרימון בוצעה ללא הצדקה מבצעית. הוא ציין כי לאורך הציר התרחשו הפרות סדר וזריקות אבנים, וכי משימת פינוי הציר ואבטחתו הוטלה על כוחות מג"ב. לדבריו, הראיות אינן מאפשרות לקבוע בוודאות שלא התקיים איום שהצדיק את השימוש באמצעים. השופט כתב כי "המאשימה לא עמדה בנטל הזה", בהתייחס לטענה שהשלכת הרימון הייתה רשלנית, והוסיף כי "נותר ספק בשאלה העיקרית שנוגעת לשאלת הרשלנות של הנאשם בעת זריקת הרימון".
באשר לנאשם השני קבע בית המשפט כי מצבו אף ברור יותר. השופט כתב כי "בעניינו של הנאשם 2 לא הוכחו כלל יסודות העבירה", והדגיש כי לא הוצגו ראיות לכך שפתח את דלת הרכב מתוך ידיעה שנעשה שימוש רשלני ברימונים או מתוך כוונה לאפשר מעשה פלילי. עוד ציין כי החקירה לא ביררה כראוי סוגיות מהותיות הנוגעות למעשיו של הנאשם. בסיכום הכרעת הדין עמד השופט על נסיבות הפעילות המבצעית שבה פעלו הלוחמים וציין כי מדובר היה בכוחות שפעלו לאחר לילה של עימותים, זריקות אבנים, מטענים וחשש מפני ירי. לדבריו, יש לבחון את מעשיהם על רקע התנאים המבצעיים שבהם פעלו ולא במנותק מהם. בסופו של דבר קבע: "הריני לזכות את הנאשם שהשליך את הרימון מחמת הספק ואת הנאשם השני זיכוי מלא מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום". השופט אף ציין כי אלמלא הזיכוי, היה מקום לשקול קביעה של הגנה מן הצדק בשל הפגמים שעלו בהליך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו