האם כלו כל הקיצין? היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. צילום: אורן בן חקון

על עמוד שדרה וצניעות משפטית: האירועים החריגים בבג"ץ גופמן

למרות שההכרעה בעתירה נגד מינוי גופמן לא התקבלה, כבר כעת עולות תהיות לגבי התנהלותה של גלי בהרב מיארה • האם זהו המקרה שבו היועמ"שית אינה מייצגת את הממשלה?

[object Object]

בשלב זה, עדיין לא ידוע כיצד יסתיים ההליך בעניין מינויו של האלוף גופמן לראש המוסד. מצפייה בדיון בבג"ץ עלה כי המסד העובדתי לא ברור עד תומו, וניתן להניח כי ההכרעה תיגזר ממובהקות המידע המשלים שביקשו השופטים.
ואולם כבר כעת עולות תהיות אם זהו המקרה - שאמור להיות חריג ונדיר - שבו היועצת המשפטית לממשלה אינה מייצגת את הממשלה.

גם משאלות ומהערות השופטים בדיון וגם מהחלטתם המכוונת להשלמה עובדתית מרכזית, ניתן לתהות אם אכן כלו כל הקיצין, והמדובר היה במקרה שבו לא יכולה היתה היועצת לייצג עמדה - שהתקבלה לאחר עמדת רוב בוועדת המינויים - ולהגן על המינוי? האם לחלופין לא ניתן היה להציע שהוועדה תערוך השלמות עובדתיות שונות ואז תקבל החלטה סופית שניתן יהיה להגן עליה?

אלמקייס בדיון על מינוי גופמן לראשות המוסד: "אני פה בשביל סוכני המוסד" // אלמקייס בדיון על מינוי גופמן לראשות המוסד: "אני פה בשביל סוכני המוסד"

כאמור, בנושא זה עדיין לא כל המידע גלוי ולכן נסתפק בתהיות; אלו המתגברות על רקע מקרים לא מעטים אחרים בשנים האחרונות, שבהם היה קשה עד מאוד שלא לראות כי היועצת משתמשת בקלות רבה מדי ובמהירות רבה מדי בנשק "המניעה המשפטית" - שבמשך עשרות שנים במוסד היועץ היה בגדר "נשק בלתי קונבנציונלי", שהשימוש בו היה במשורה ובמקרים נדירים עד כי נער יספרם.

חלקה של הממשלה

אין ספק, לממשלה הנוכחית יש "מניות בכורה" במצב שאליו הגענו במערכת היחסים בין הייעוץ המשפטי לבין הממשלה. זאת הן בשל הזלזול והבוז שחלק משריה משדרים כלפי עצם המושג של ייעוץ משפטי, והן בשל החלטות לא מעטות שלא ניתן להגן עליהן, גם בגישה שמרנית שבה אני מאמין; שמרנות אין משמעה הפקרות שבה כל שר "הישר בעיניו יעשה". גם לדידי, אפוא, במקרים לא מעטים טוב עשו היועצת ואנשיה שעמדו בפרץ; ואולם, תחושת העמידה בפרץ הביאה לטשטוש גבולות באשר למהות התפקיד של הייעוץ המשפטי לממשלה, ולשימוש נרחב ותדיר במה שאמור להיות מועט ונדיר.

הדיון בבג"ץ בעתירת אלמקייס נגד מינוי גופמן,
 

כאמור, חלק לא מבוטל מהעובדה שבשנים האחרונות היו עשרות מקרים שבהם לחצה היועצת על הדק "המניעה המשפטית" ונמנעה מייצוג הממשלה, נובע מהתנהלותה החריגה של הממשלה; אך עדיין, חלק נכבד אחר ממקרים אלו נובע מטשטוש הגבולות האמור ומ"תודעת הלעומתיות" ותחושת "הילד ההולנדי עם האצבע בסכר" בהתנהלות היועצת. די בכך שבמקרים לא מעטים אף שופטי בג"ץ דחו את עמדת היועצת, כדי להעיד יותר מכל על כך שידה של היועצת קלה מדי על הדק המניעה.

סיטואציה תקדימית

יאמרו - גם בעבר היו מקרים שבהם בג"ץ לא קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. נכון בהחלט, אך תמיד היה זה במקרים שבהם היועץ הגן על עמדת הממשלה, ובג"ץ קיבל את עמדת העותרים.

רומן גופמן. עדיין אין הכרעה, צילום: אורן בן חקון

לעומת זאת, לא היתה אף פעם בעבר, למיטב בדיקתי, סיטואציה כמו שאירעה בכמה מקרים בשנים האחרונות, שבהם בג"ץ דחה את עמדת היועצת שסירבה להגן על הממשלה והצטרפה לעמדת העותרים. בחלק מהמקרים הללו, חלק מהשופטים אף התייחסו במפורש לחריגות הסיטואציה והביעו תקווה שתיערך הפקת לקחים. למרבה הצער, אין הפקת לקחים, המקרים הללו מתרבים, ודומה שההתקפות החריגות - שבחלקן מכפישות ומופקרות - כלפי היועצת ואנשיה מביאות לתחושת התבצרות ולחידוד הלעומתיות, וחוזר חלילה.

תמיד טענתי, כי "צניעות משפטית שווה עוצמה משפטית". כשמשפטן מבין את תפקידו ומגדר את השימוש בו למקרים הנכונים, הוא דווקא מגביר את עוצמתו. ישמעו לו גם כשיגיד "לא" ויציב קו אדום כשצריך, יתיעצו איתו ולא יעקפו אותו. אך כשהמשפטן משתמש בכוחו במקומות לא נכונים, בסופו של דבר הוא מחליש את עוצמתו, מתעלמים ממנו ולא שומעים לעצתו ולהנחיותיו גם כשצריך.

לעמוד בפרץ

ליועץ משפטי חייב שיהיה עמוד שדרה, הוא חייב להיות מסוגל לעמוד במקרים הנכונים על עמדתו גם בסיטואציות קשות, גם בימי מלחמה, גם מול ראשי ממשלה ושרים תקיפים. הייתי שם. אבל עמוד השדרה מורכב מחוליות; החוליות מאפשרות לכולנו "להתכופף" קמעה או יותר כשצריך, ולשוב ו"להזדקף" במקרים הנכונים. אם עמוד השדרה לא היה יכול להטות עצמו כשצריך, הוא היה נשבר. דומני שהנמשל ברור.
אני יודע שיש כאן ביקורת לא פשוטה על היועצת ואנשיה. את חלקם אני מכיר ומעריך, כשם שאני מכיר ורוצה בטובתה של המערכת בכללותה, בשמירת עצמאותה וחוסנה; אך לצערי פתיחות לקבלת ביקורת ולתיקון כשצריך אף פעם לא היתה מהתכונות הדומיננטיות של המערכת, ובלשון המעטה נוסיף שתכונה זו לא השתפרה בשנים האחרונות.

גם לממשלה יש חלק. נתניהו, צילום: אורן בן חקון

אני יודע בוודאות כי לביקורת זו שותפים לא מעטים גם מתוך המערכת וגם מקרב יוצאיה, שכמוני רוצים בטובתה. רבים מהם לא משמיעים אותה כי "שקט, עכשיו מלחמה" - הממשלה נלחמת במערכת המשפט, ולכן על כולם "ליישר קו" ולחזק את הביצורים. רבים ממעשיה של הממשלה בעניין זה ראוי בצדק לבקר בחריפות, וכך עשיתי פעמים רבות. למרבה הצער, כבר אין ממש ציפיות, ודומה שהבחירות הקרובות רק יחריפו את הטונים של אלו שחושבים שמשילות משמעה הפקרות ואין שום מעמד וסמכות לייעוץ המשפטי. ניתן רק לקוות שלאחריהן תקום ממשלה שתכיר בחשיבות ובעצמאות של מערכת המשפט, ותוכל בהתאם לקדם רפורמה משפטית - שחיונית בעיניי - בצורה מאוזנת, ולא מהפכה מסוכנת.

ועדיין, בשונה מהממשלה ומלא מעט פוליטיקאים ועיתונאים, מהייעוץ המשפטי לממשלה ניתן לצפות להתנהלות עניינית ולהפנמת ביקורות, במיוחד כשהן באות ממקום דואג ואוהב. המשך ההתנהלות הנוכחית רק מחזק את אלו שבאמת עוינים את מערכת המשפט, בזים לסמכות המשפטית ורוצים שלטון ללא מצרים. אל תשחקו לידיהם. אל תיתנו להם טיעונים.


הכותב כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה; כיום שותף בכיר וראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד פירון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו