רק בת"א: חדר האשפה הפך לדירה במשך 50 שנה עד שביהמ"ש התערב

בלב תל אביב, ברחוב פרישמן המבוקש, התנהלה במשך עשרות שנים מציאות כמעט בלתי נתפסת: חדר אשפה בבניין משותף הפך למקום מגורים, חצר הבניין התמלאה ציוד, ורכב ישן שימש כמחסן. כעת, לפי פסיקה של בית משפט השלום הוחלט כי יש לפנות את הדייר, שהינו למעלה מגיל 80, מהשטחים המשותפים.

את התביעה הגישה נציגות הבית המשותף, שביקשה לסלק את ידו של הנתבע מהרכוש המשותף. לטענתה, הנתבע עשה במשך שנים שימוש בלעדי בשטחים השייכים לכלל הדיירים, ובהם המבנה שיועד לחדר אשפה, החצר, אזורי מעבר ומקומות נוספים בבניין. עוד נטען כי חיבר את המקום לתשתיות והפך אותו ל"דירת מגורים".

הנתבע טען מנגד כי הוא מתגורר בבניין עשרות שנים, מחזיק בזכויות של דייר מוגן בחלק מהנכס, ועושה שימוש בשטחים הללו מכוח הסכמים ישנים שנחתמו בעבר עם בעלי דירות בבניין. הוא אף טען כי השימוש במבנה שבחצר נמשך קרוב ל-50 שנה ולכן לא ניתן עוד לדרוש את פינויו.

ביהמ"ש: אין התיישנות במקרה כזה

השופט גיא פורר דחה את טענות ההגנה המרכזיות וקבע כי נציגות הבית המשותף מוסמכת להגיש את התביעה. עוד נקבע כי אין התיישנות במקרה זה, וכי בעלי הדירות רשאים לפעול לשמירה על זכויותיהם ברכוש המשותף גם בחלוף שנים רבות.

בפסק הדין תיאר השופט כי הנתבע אינו מכחיש את עצם השימושים. נקבע שהוא עושה שימוש במבנה שבחצר, מחזיק רכב שאינו נוסע שנים רבות ומשמש כמחסן, ומשתמש בחצר כולה לאחסנת ציוד. השופט קבע כי מדובר בשימושים "ייחודיים ואסורים", המונעים מדיירים אחרים להשתמש ברכוש המשותף.

לגבי חדר האשפה שהפך למקום מגורים, קבע בית המשפט כי גם אם לא היה מדובר במבנה שיועד לפחי אשפה, עצם השימוש בו למגורים מונע כל שימוש של יתר הדיירים ואינו יכול להיחשב שימוש רגיל וסביר. עוד צוין כי הנתבע כבר הורשע בעבר בהליך פלילי בגין שימוש אסור ללא היתר במבנה זה.

בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבע לפנות את השטחים המשותפים שסומנו, ולהוציא מהם כל אדם או חפץ השייכים לו. עם זאת, בהתחשב בגילו, בכך שהוא מחזיק בזכויות דיירות מוגנת ביחידה אחרת שנשרפה, ובעובדה שהוא מתגורר שנים רבות במבנה שבחצר, נקבע כי צו הפינוי ביחס למבנה המגורים ייכנס לתוקף רק בסוף חודש נובמבר השנה. יתר השטחים יפונו מוקדם יותר, עד סוף יוני השנה.

השופט גם דחה חלק מדרישות הנציגות, ובהן הדרישה להורות על הריסת בנייה ולנתק חיבורים לתשתיות, לאחר שקבע כי לא הובאו די ראיות לכך. בשל נסיבות חייו של הנתבע וגילו המתקדם, לא נפסקו הוצאות משפט.