עצר לסייע לנהג אחר - והותקף בגלל זהותו: "באתי לחפש ערבים"

מפגש אקראי בשטח פתוח ליד כפר קרע הפך בתוך רגעים להתפרצות אלימה, רוויית אמירות קשות נגד אזרחים ערבים. כעת קובע בית משפט השלום, כי לא מדובר באירוע רגעי או בטשטוש חושים בלבד, אלא בתקיפה חמורה שנעשתה ממניע גזעני ברור - למרות ניסיונות ההגנה לטעון למצב פסיכוטי.

במוקד הכרעת הדין, עמד אירוע אלים שהתרחש בדצמבר 2024, כאשר הנאשם ליאל טרנו עבדי תקף נהג שעצר לסייע לו, לאחר שזיהה אותו כערבי. על פי כתב האישום, הנאשם נכנס לרכבו של המתלונן, סירב לבקשותיו, ואז אמר לו: "האמת אני רוצה שכל הערבים ימותו... האמת שבאתי לחפש ערבים", והחל להכות אותו באגרופים, לפצוע אותו ואף לנשוך אותו במהלך מאבק שהתפתח במקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות רבות, בהן שבר באצבע, חתכים ופגיעות בפנים ובגוף.

מטעם התביעה נטען כי הראיות מצביעות באופן ברור על מניע גזעני שהיה "רכיב אינהרנטי לאירוע", וכי אמירות הנאשם בזמן אמת, לצד הדיווחים למוקד 100, מחזקות זאת.

התביעה הדגישה כי גרסאות הנאשם השתנו לאורך הזמן וכי מדובר ב"בנייה הדרגתית, מחושבת ומאוחרת של נרטיב", שנועדה להתחמק מאחריות פלילית. עוד נטען כי גם אם היה הנאשם במצב נפשי מורכב, הרי שהתנהלותו, כולל זיהוי הקורבן כערבי, מעידה על שיקול דעת ועל בחירה מודעת.

מנגד, ההגנה לא חלקה על עצם התקיפה, אך טענה כי אין מדובר בעבירה ממניע גזעני. לטענת בא כוח הנאשם, האירוע "מתחיל ונגמר בעניין פסיכיאטרי", כאשר הנאשם היה במצב נפשי סוער ואף פסיכוטי, ולכן לא היה מסוגל לגבש כוונה מיוחדת הנדרשת לעבירת גזענות . ההגנה הסתמכה על חוות דעת מומחה מטעמה, שלפיה קיים קשר בין מצבו הנפשי של הנאשם לבין מעשיו, ואף העלתה טענה חלופית לשכרות בשל שימוש בסמים.

"גזענות - המניע הדומיננטי"

השופט אלכס אחטר דחה את טענות ההגנה וקבע כי גרסאות הנאשם אינן מהימנות, בין היתר בשל שינויי גרסה חוזרים והוספת פרטים בשלב מאוחר. נקבע כי כבר בסמוך לאירוע תיאר הנאשם את מעשיו באופן הקושר אותם לזהות הקורבן, ואף הודה כי לא היה תוקף אדם יהודי באותן נסיבות . בית המשפט הדגיש כי גם אם התקיפה הייתה ספונטנית, היא הופנתה באופן מובהק כלפי אדם בשל מוצאו.

בהכרעת הדין נקבע כי התביעה הוכיחה כי המניע הגזעני היה "המניע הדומיננטי" למעשה. השופט אימץ את חוות דעת הפסיכיאטרית מטעם התביעה, שלפיה אף אם היו לנאשם מאפיינים נפשיים מורכבים, הרי ש"גזענות אינה מחלת נפש" וכי הנאשם היה מודע למעשיו ואחראי להם.

עוד נקבע כי אין בסיס לטענה כי השפעת סמים שללה את אחריותו, וכי גם במצב כזה החוק קובע אחריות פלילית. בסיכומו של דבר, בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ממניע גזעני, וקבע כי התקיפה בוצעה אך ורק בשל היותו של המתלונן ערבי. השופט סיכם כי "הוכח כי לא הייתה כל התגרות... והמניע היחיד אותו ניתן לזהות אצל הנאשם הוא מניע גזעני".