השופטת שחררה את הנאשם - למרות שנתפס עם אגרופן ברכב

חיפוש משטרתי שגרתי לכאורה בפארק ציבורי הסתיים במציאת אגרופן, אך בבית המשפט התברר כי הדרך שבה הושגה הראיה הייתה רצופה כשלים. בהכרעת דין שניתנה בבית משפט השלום קבעה השופטת ענבל הוכמן אמויאל, חשפה ליקויים חמורים בהתנהלות השוטרים שהובילה לזיכוי מלא של הנאשם מחמת הספק.

לפי כתב האישום, הנאשם נתפס כשהוא מחזיק אגרופן ברכבו במהלך סיור משטרתי בפארק מצפה אביב בטמרה. השוטרים טענו כי הבחינו בהתנהגות מחשידה וביצעו חיפוש שבמהלכו נמצא האגרופן. מנגד, הנאשם כפר בעבירה וטען כבר בתחילת ההליך כי החיפוש כולו פסול, וכי מדובר בראיה שהושגה שלא כדין. עוד נטען כי החפץ שהוצג בבית המשפט אינו בהכרח החפץ שנתפס ברכב. 

התביעה טענה כי החיפוש בוצע כדין בעקבות תנועה מחשידה של הנאשם, וכי האגרופן נתפס במסגרת פעולה חוקית. בנוסף טענה כי לא נפל פגם בשרשרת המוצג וכי ניתן לראות את תפיסת החפץ בסרטוני מצלמות הגוף. לשיטתה, גם הודאות הנאשם במהלך החקירה מחזקות את התשתית הראייתית נגדו. 

מנגד, עוה"ד קייס סלאימה מהסנגוריה הציבורית הצביע על שורה של כשלים מהותיים: היעדר יסוד סביר לחשד שהצדיק חיפוש, סתירות בין גרסאות השוטרים, תיעוד לקוי של האירוע, וכן פגמים בשרשרת המוצג. בנוסף נטען כי הודאות הנאשם נגבו תוך פגיעה בזכויותיו, לרבות חקירה שלא בשפתו ואי מתן זכות להיוועצות בעורך דין. 

בית המשפט קיבל את טענות ההגנה במידה רבה. השופטת קבעה כי לא ניתן לבסס יסוד סביר לחשד על עדויות השוטרים, בין היתר בשל חוסר עקביות ותיעוד לקוי. נקבע כי "לא ניתן לבסס יסוד סביר לחשד על פי עדויות השוטרים ודו"חות הפעולה" וכי לא ניתן להבין מהו אותו חשד שהוביל לחיפוש ברכב. 

עוד נקבע כי החיפוש עצמו בוצע שלא כדין, וכי השוטרים אף הטעו את הנאשם כאשר הציגו את הפעולה כ"בדיקה שגרתית" בזמן שכבר החלו בחיפוש בפועל. השופטת הדגישה כי "לא ניתן לטשטש את האזרח ולהטעותו, באמירה כי כרגע מתבצעת בדיקה שגרתית, כל זאת בעוד דלת הרכב כבר נפתחה והחיפוש בעיצומו" .

בהמשך לכך נפסלה הראיה המרכזית בתיק, האגרופן, וכן גם הודאות הנאשם שנגזרו ממנה. נקבע כי אלמלא החיפוש הלא חוקי, לא הייתה מתגלה הראיה כלל. בנוסף ציינה השופטת כי לא נמצאו "סימני אמת" בהודאות הנאשם, בין היתר משום שלא הוצג בפניו החפץ במהלך החקירה ולא ניתן היה לקשור אותו באופן ברור למוצג. 

גם סוגיית שרשרת המוצג העלתה ספקות. השופטת ציינה כי קיימים פערים בתיעוד ובסימון, לרבות סתירה לגבי צבע האגרופן והיעדר תיעוד ברור של העברתו בין גורמים שונים, באופן שמחזק את הספק לגבי זהות החפץ שנתפס. 

בסופו של דבר קבעה השופטת כי הצטברות הפגמים אינה מאפשרת הרשעה מעבר לספק סביר. היא הדגישה את החשיבות בשמירה על הליך הוגן וציטטה כי "מחויבותו של בית המשפט לשמירת קיומו של הליך הוגן היא מושכל ראשון במעלה". בחתימת הכרעת הדין נכתב כי "לא בחפץ לב יש להורות על זיכוי... אולם לעיתים אין מנוס מתוצאה זו" וכאמור זוכה הנאשם מחמת הספק.