השמיץ וישלם: פרופ' מהעברית יפצה באלפי שקלים סטודנט שכינה "חמאס יהודי"

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים קבע כי פרופ’ אלון הראל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית פרסם לשון הרע נגד סטודנט למשפטים, לאחר שכינה אותו בפוסט בפייסבוק "חמאס יהודי" ו"תלמידו הנאמן של אלפרד רוזנברג". השופטת חגית פלאוט חייבה את הראל לפצות את הסטודנט אורי נתנאל קירשנבום ב-20 אלף שקל.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את פרופ' אלון הראל לשלם לאורי נתנאל קירשנבום גם 500 שקל הוצאות משפט. בפסק הדין נקבע כי הפרסום ברשת החברתית חרג מגבולות הביקורת הלגיטימית והיווה לשון הרע.

הפרשה החלה בקיץ 2024, לאחר שקירשנבום, תושב יצהר, פרסם באתר “סרוגים” מאמר דעה שכותרתו "דין ג’ית כדין רפיח". במאמר טען כי יש להתייחס לאוכלוסייה תומכת טרור ביהודה ושומרון כפי שמתייחסים לאוכלוסייה תומכת טרור ברצועת עזה.

שלושה ימים לאחר מכן שיתף הראל את המאמר בדף הפייסבוק שלו, שבו היו לו כ-4,900 חברים, וכינה את קירשנבום בין היתר "תלמידו הנאמן של מר אלפרד רוזנברג" ו"חסיד החמאס היהודי". הוא כתב כי "אין גבול לשפלות הברברית של חסידי החמאס היהודי", ואף תהה אם "אשפוז בשדה תימן או "מעשה סדום" יסייעו לו "להשתחרר מן התאווה הפרברטית לרצוח ילדים".

השופטת חגית פלאוט קבעה כי מדובר בלשון הרע. לדבריה, הפוסט לא היה "גידוף שנאמר בעידנא דריתחא", אלא פרסום מחושב שמטרתו לפגוע בתובע. היא הדגישה כי גם כאשר אין שימוש ישיר במילה "נאצי", כינויים המייחסים לאדם אידיאולוגיה נאצית - למשל באמצעות אזכור דמויות נאציות - עשויים להיחשב כלשון הרע.

הפרופ' טען: "אמת דיברתי"

בית המשפט דחה גם את טענות ההגנה של הראל. כך למשל, הוא ניסה להסתמך על טענת "אמת דיברתי" והגיש חוות דעת של היסטוריון השואה פרופ' עמוס גולדברג, שלפיה ניתן להשוות בין עמדותיו של קירשנבום לבין תפיסות ביטחוניות של גרמניה הנאצית. חוות הדעת לא התקבלה, והשופטת קבעה כי מבחן לשון הרע נבחן לפי האופן שבו אדם סביר מבין את הפרסום - ולא לפי ניתוח היסטורי.

גם הגנת תום הלב נדחתה. "לנתבע הייתה פתוחה הדרך להסביר את עמדתו באופן ענייני", כתבה השופטת, "אך משבחר לתקוף את התובע באופן אישי, קשה ומכפיש - הגנת תום הלב אינה עומדת לו".

עם זאת, בית המשפט דחה את טענת קירשנבום שלפיה הביטויים הבוטים בפוסט מהווים גם הטרדה מינית. נקבע כי אף שהדברים כללו דימויים מיניים קשים, הם נאמרו בהקשר פוליטי על רקע השיח הציבורי סביב פרשת שדה תימן, ולא כוונו למיניותו של התובע.

בסיום פסק הדין הזכירה השופטת את דבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אליעזר ריבלין: "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל".

לצד הפיצוי שנפסק, נקבע כי לצדדים עומדים 30 יום להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.