ראיות ביד, זיכוי בפסק הדין: כך זה השתבש בדרך

אדם שברכבו נמצא כלי נשק שלא כדין זוכה בבית המשפט, לאחר שנחשף המחדל הלא חוקי של השוטרים:במהלך סיור משטרתי, שוטרים הבחינו בנאשם ברכבו, ומבצע תנועה מחשידה בידיו. הם החלו מיד בביצוע חיפוש ברכב, מצאו אגרופן ועצרו את החשוד. בבית המשפט, השופטת טענה כי החיפוש היה בלתי חוקי, ועל כן הראיות שהושגו בעקבותיו אינן קבילות.

"הפגמים שנפלו בהתנהלות השוטרים ובשרשרת המוצג מעוררים ספק סביר המחייב את זיכוי הנאשם", טענה השופטת. התביעה טענה כי החיפוש נערך כדין, לאחר שהשוטרים הבחינו בתנועה מחשידה וכי במהלך החיפוש נתפס האגרופן. עוד נטען כי ניתן לראות בסרטון מצלמות הגוף את רגע התפיסה וכי האגרופן הוצג לנאשם מיד עם תפיסתו. לטענת המאשימה, הנאשם אף הודה בהחזקתו במסגרת חקירותיו, ומשבחר שלא להעיד להגנתו יש בשתיקתו כדי לחזק את הראיות נגדו.

מנגד טען הסנגור כי לא התקיים יסוד סביר לחשד המצדיק חיפוש ללא צו. לדבריו, נפלו סתירות רבות בגרסאות השוטרים והועלו בדיעבד עילות שונות לחיפוש, בהן תנועה מחשידה, ריח סמים, מקום חשוד ואף לחץ ועיניים אדומות. עוד נטען לפגמים מהותיים בשרשרת המוצג ולכך שהחפץ שנתפס אינו בהכרח החפץ שהוגש לבית המשפט. בנוסף הועלו טענות לפגמים בחקירת הנאשם, ובהם גביית הודעות שלא בשפתו.

בהכרעת הדין קבעה השופטת כי לא ניתן לבסס יסוד סביר לחשד על עדויות השוטרים ודוחות הפעולה. לדבריה, התיעוד הלקוי וחוסר העקביות בגרסאות אינם מאפשרים להתחקות אחר היסוד הסביר בזמן אמת. היא הדגישה כי לא הוכח מה היה היסוד הסביר שאפשר לשוטרים לערוך את החיפוש ברכב ולמצוא את האגרופן.

עוד קבעה כי גם אם לא חלה חובה מפורשת להודיע לנאשם על קיומו של חשד לפני פתיחת הדלתות, "בטוח שלא ניתן לטשטש את האזרח ולהטעותו, באמירה כי כרגע מתבצעת בדיקה שגרתית, כל זאת בעוד דלת הרכב כבר נפתחה והחיפוש בעיצומו".

"חיפוש לא חוקי"

באשר לתוצאת החיפוש קבעה השופטת כי דין האגרופן להיפסל כראיה, שכן אלמלא החיפוש הלא חוקי לא הייתה הראיה מושגת. ביחס להודעות הנאשם ציינה כי מתקיימת "זיקה מהותית וקשר סיבתי מובהק, בין הפסול שנפל בראיה הראשית, החיפוש הלא חוקי ובין הראיות הנגזרות", ולכן גם דינן להיפסל.
השופטת אף עמדה על ליקויים בשרשרת המוצג ובסתירה באשר לצבע האגרופן, כאשר בדוח צוין כי נתפס אגרופן בצבע כסף ואילו המוצג בתיק היה בצבע זהב. לדבריה, בדין הפלילי אין לקבוע ממצאים פוזיטיביים על סמך השערות מעבר לספק סביר, וכי כמכלול מצטבר עולה ספק אם החפץ שהוגש הוא אותו חפץ שנתפס.

בהתייחסה לשתיקת הנאשם קבעה כי אף ששתיקה יכולה לשמש חיזוק, היא אינה יכולה לבוא במקום הראיות הבסיסיות הנדרשות להוכחת אשמה מעבר לספק סביר. במקרה זה לא מצאה כי יש בראיות התביעה כדי לבסס אשמה ברמה זו.

בסיום הדגישה השופטת את חשיבות ההליך ההוגן וציטטה כי מחויבותו של בית המשפט לשמירת קיומו של הליך הוגן היא אבן יסוד במשפט הפלילי. היא הוסיפה כי "לא בחפץ לב יש להורות על זיכוי מי שבידי המשטרה היו ראיות חפציות המלמדות על אשמתו, אולם לעיתים אין מנוס מתוצאה זו, וכזה הוא המקרה שלפנינו". לבסוף זיכתה את הנאשם מחמת הספק.