שלושה חודשים בלבד לפני שהגיע לגיל הפרישה, מצא עצמו מנהל מחלקת החינוך בעיריית קלנסוואה מחוץ ללשכתו. למרות המלצת בכירי העירייה להאריך את כהונתו, ההחלטה לסיים את העסקתו התקבלה ברגע האחרון. בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בהחלטה פסולה, נגועה בשיקולים זרים ואפליה מחמת גיל והורה לבטלה.
העובד, שמילא תפקיד בכיר בעירייה, פנה כשלושה חודשים לפני הגיעו לגיל 67 בבקשה להאריך את העסקתו בשנה וחצי נוספות. בקשתו נדונה על ידי בכירי העירייה, אשר המליצו להיענות לה בחיוב. חרף זאת, ראש העיר החליט לדחות את ההמלצה, והעירייה הודיעה לעובד, סמוך מאוד למועד הפרישה, על סיום עבודתו באופן מיידי.
בעקבות ההחלטה, הגיש העובד תביעה לבית הדין לעבודה בטענה להתנהלות חסרת תום לב מצד העירייה ולאפליה אסורה מחמת גיל. לטענתו, ההחלטה בעניינו התבססה אך ורק על גילו, וזאת בשעה ששני עובדים בכירים אחרים בעירייה, המבקר ומהנדס העיר, המשיכו בתפקידם גם לאחר גיל הפרישה.
מנגד, טענה העירייה כי מדובר בהחלטה המצויה בשיקול דעתה הבלעדי, וכי גם אם ייקבע שנפל פגם בסיום ההעסקה, אין מקום להורות על הארכת כהונתו אלא לכל היותר לפסוק פיצוי כספי. ראש העיר, שהעיד בהליך, טען כי סיום העסקתו של הבכיר נבע משיקולים מקצועיים, לרבות כשלים ותפקוד מקצועי לקוי.
בית הדין דחה את טענות העירייה ואת עדות ראש העיר, וקבע כי הניסיון להטיל דופי בעבודתו של התובע עלה לראשונה רק במהלך הדיון המשפטי, והוא נגוע בחוסר תום לב. עוד נקבע כי התובע לא קיבל הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו או לפרוש את נימוקיו לבקשת הארכת כהונתו. בהחלטה נכתב כי "המסקנה היא שההחלטה שהתקבלה בעניינו נגועה בשיקולים זרים ונתקבלה בהליך פגום".
בית הדין הוסיף וקבע כי פיטורי התובע עלולים לפגוע בשמו הטוב, להסב לו נזק תדמיתי ואף להשפיע לרעה על הפעילות החינוכית בעיר, בשים לב למעמדו כמנהל תחום החינוך. מנגד, נקבע כי הארכת העסקתו אינה צפויה לפגוע בהתנהלותה התקינה של העירייה או של מחלקת החינוך, ואף צוין כי לא מונה מחליף לתפקיד, כך שאין חשש לפגיעה בצד שלישי כלשהו.
בסיכומו של דבר, ביטל בית הדין את החלטת העירייה על סיום ההעסקה וחייב אותה בתשלום של עשרת אלפים שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט הוסיף אבל: "לא מצאנו לנכון לקבוע תאריך לסיום העסקת המבקש בעירייה, אנו מאמינים כי העירייה, כרשות ציבורית תפעל בהתאם לדין ובתום לב ואם חלילה תפעל אחרת ובניגוד לדין, הרי שתמיד עומדת לזכותו של העובד זכות הפניה לערכאות משפטיות".
עו״ד דפנה שמואלביץ, מומחית בדיני עבודה, הסבירה כי פרישה מחמת גיל אינה בגדר פיטורים, אך על המעסיק חלה חובה לשקול בקשה להארכת העסקה. לדבריה, לעובד עומדת הזכות לבקש שימוע ולהציג את נסיבותיו האישיות ואת ההצדקה להמשך כהונתו, והמעסיק מחויב לבחון את הבקשה בתום לב ולנמק את דחייתה בשיקולים ענייניים.
במקרה זה, ציינה, נדרשה הנמקה מחמירה במיוחד לנוכח המלצת ועדת השירות להאריך את ההעסקה, והעובדה שהנימוק היחיד להפסקת העבודה היה גילו של העובד הביאה לקביעה כי מדובר בהחלטה הנוגדת את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר במפורש על אפליה מחמת גיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
