האלימות נחשפת: עבודות שירות למטפלת במעון לחוסים

אלימות כלפי חסרי ישע, שתועדה במצלמות אבטחה והתרחשה בתוך מעון טיפולי, הובילה להרשעתה של מטפלת בת 50 ולגזר דין של שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים. זאת לאחר שהורשעה בשתי עבירות תקיפה כלפי דיירי המעון. בית המשפט קבע כי אין כל הצדקה לשימוש בכוח כלפי אוכלוסייה פגיעה, גם נוכח הקשיים הכרוכים בעבודת הטיפול.

על פי כתב האישום, במועד הראשון, עמדה הנאשמת בכניסה לחדר האמבטיה במעון "עלה מוריה". כאשר אחד החוסים התקרב אליה, דחפה אותו בחוזקה בגבו, הוא נחבט בקיר ונפל. בגין אירוע זה הורשעה בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות. באירוע נוסף, כעבור שלושה ימים, דחפה הנאשמת חוסה אחר מספר פעמים באמצעות רגלה, בעת ששכב על הרצפה סמוך למעלית, במטרה לפנות את המעבר. בגין מעשים אלה הורשעה בעבירת תקיפה.

התביעה עמדה בטיעוניה על הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, ובראשם "שלמות גופם, כבודם וביטחונם האישי של חסרי הישע", אשר היו תלויים בנאשמת ובמסגרת שבה שהו. נטען כי המעשים בוצעו "במקום שאמור היה להיות עבורם סביבה מוגנת ובטוחה, תוך ניצול פערי כוחות מהותיים והפרת האמון שניתן במטפלת מצד החוסים ובני משפחותיהם".

התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין שבעה ל-16 חודשי מאסר בפועל, ועתרה לעונש של תשעה חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים.

מן העבר השני טענה ההגנה כי מדובר באירועים חריגים שאינם מאפיינים את התנהלותה של הנאשמת לאורך שנות עבודתה במעון. הסנגור הדגיש כי לא נגרם נזק גופני ממשי לחוסים וכי מעשיה נעשו, לטענתו, מתוך ניסיון להתמודד עם סיטואציות מורכבות בשגרת העבודה. עוד הובאו נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, מצבה הרפואי והיעדר עבר פלילי, וכן חרטתה ותחושת הבושה שחשבה בעקבות האירועים. ההגנה ביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן להסתפק בענישה שיקומית.

בדבריה האחרונים לבית המשפט אמרה הנאשמת: "אני רק ניסיתי להרחיק את הילד מהסכנה… אני מצטערת". עם זאת, בית המשפט קבע כי גם אם קיימים קשיים אובייקטיביים בעבודה עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, אין בכך כדי להצדיק אלימות. נקבע כי תיעוד האירועים אינו מלמד על סיטואציה חריגה המחייבת שימוש בכוח, אלא על אלימות מיותרת, ובאירוע הראשון אף הותירה הנאשמת את החוסה שרוע על הרצפה.

בגזר הדין הודגש כי אלימות כלפי חסרי ישע מחייבת מסר ענישתי ברור ומרתיע, במיוחד נוכח הקושי לחשוף עבירות מסוג זה והעובדה שללא מצלמות האבטחה ייתכן שהמעשים לא היו מתגלים כלל. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מאסר של מספר חודשים בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל, ולבסוף גזר על הנאשמת שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן פיצוי של אלף שקלים לכל אחד משני נפגעי העבירה.

בית המשפט ציין כי ההרשעה נותרת על כנה, בין היתר כדי למנוע חזרה של הנאשמת לעבודה עם אוכלוסיות פגיעות, והבהיר כי ההגנה על חסרי ישע והרתעת הפוגעים בהם מהוות אינטרס ציבורי ראשון במעלה.