הדקירה (אילוסטרציה). צילום: דוברות המשטרה

קטין דקר תלמיד בעין וטען ל"הגנה עצמית" - ביהמ"ש לא התרשם

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של התלמיד בן ה-15 שדקר את חברו לכיתה, בעקבות סכסוך שהסלים • בית המשפט העליון טען כי מדובר בדוגמה נוספת ל“קלות הבלתי נסבלת של שימוש באלימות, קשה ובוטה, לפתרון סכסוכים על זוטי דברים” • זה העונש שקיבל

בית המשפט העליון דחה השבוע את ערעורו של קטין שדקר את חברו לכיתה בעינו. בכך, קיבל הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ופיצוי בסך 20,000 שקלים לקורבן.

על פי כתב האישום, בהן הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, הגיע הקטין לבית הספר כשהוא נושא עמו סכין מתקפלת באורך של כ־8 סנטימטרים. במהלך שיעור נזרק לעברו כדור נייר, וזה הוביל לאירוע שהסלים במהרה. הנאשם השליך שני כיסאות, איים בדקירה, שלף את הסכין ולבסוף דקר את חברו לכיתה בעינו השמאלית - וגרם לו לנזק חמור. בגין מעשיו, הורשע הקטין בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

זירת הדקירה בבית הספר באשדוד %2F%2F ללא קרדיט (ארכיון)

בגזר הדין שניתן בבית המשפט לנוער, עמד בית המשפט על הפגיעה הקשה שנגרמה לנפגע העבירה. הנפגע, שתואר כתלמיד מצטיין ובעל אורח חיים ספורטיבי, סובל מאז האירוע מקשיים נפשיים משמעותיים, ניתוק חברתי ופגיעה ממשית בעתידו, לרבות אובדן האפשרות לשירות קרבי. מנגד, הובאו בפני הערכאה הדיונית מכתבים ועדויות בדבר מצבו של המערער, החרטה שהביע, השתלבותו בהליכי טיפול, ולצד זאת, קושי מתמשך בנטילת אחריות מלאה למעשיו.

בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון הוא ציין כי העונש חמור וסוטה ממדיניות הענישה הראויה לקטינים. הוא הפנה לגילו הצעיר, להודאתו בעובדות, להמלצות שירות המבחן להימנע ממאסר בפועל ולהליכי השיקום שעבר. עוד נטען כי החזקת הסכין, לשיטתו, הייתה לצורך הגנה עצמית.

“לא ניתן להפריז בחומרת האירוע”, כתב השופט בתגובה לערעור, והוסיף כי מדובר בדוגמה נוספת ל“קלות הבלתי נסבלת של שימוש באלימות, קשה ובוטה, לפתרון סכסוכים על זוטי דברים”. עוד נקבע כי העובדה שהאירוע התרחש דווקא בתוך כיתת לימוד מחמירה את התמונה: “בית הספר הוא מרחב שאמור להיות מוגן ומגונן. מקום שמעצם טיבו אמור לגנות ולהוקיע אלימות קלה כחמורה”.

"הגיל לא מהווה חסינות"

עוד נקבע כי אף ששיקולי שיקום זוכים למשקל מוגבר בענישת קטינים, “אין הקטינות מהווה חסינות”. שימוש בסכין במסגרת חינוכית, כך נקבע, מחייב ענישה מוחשית ומרתיעה, והקלה נוספת, ובוודאי המרת המאסר בעבודות שירות, “תחטא לאיזון בין נסיבות העבריין־המעשה־ונפגע העבירה”.

בסיום פסק הדין דחה בית המשפט העליון את הערעור “בשתי ידיים”, והותיר על כנם את עונש המאסר, המאסרים המותנים והפיצוי בסך 20 אלף שקלים שנפסק לנפגע העבירה. לצד זאת הביע בית המשפט תקווה לשיקומו של הנפגע, כדי שיוכל לשוב “כמיטב יכולתו לתלם חייו הקודמים, של עלם מצליח ומוצלח, שוקק חיים ומלא חלומות”.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...