הקואליציה מקדמת בכל הכוח את הצעת החוק שתעשה מהפכה במבנה המוסד המשפטי הישראלי - הפרדת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשני תפקידים נפרדים: תובע כללי ויועץ משפטי לממשלה.
מדובר בהצעת חוק מקיפה המונה 70 סעיפים, המבקשת לשנות מהותית את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהפוך אותו, דה פקטו, למשרת אמון. אך בעוד התומכים בהצעה טוענים כי קיים ניגוד עניינים אינהרנטי הדורש שינוי של ממש, המתנגדים חוששים מהחלשת עצמאות המוסד, מפגיעה בשומרי הסף ומפוליטיזציה, וכן ממהלך פסול להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה המכהנת, גלי בהרב־מיארה, שנבלם זה מכבר על ידי בג"ץ.
הצעת החוק נמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של גיבוש, וחלקים נרחבים ממנה טרם נדונו או הוכרעו. הבוקר אמורה ועדת החוקה לדון בסעיפים הקשורים לייצוג המדינה בערכאות, שיבקשו לקבוע מנגנון של "ייצוג לא הולם" על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולקבוע כי שר הסבור שעמדת המדינה בהליך הנוגע למשרדו לא מיוצגת כראוי על ידי הייעוץ המשפטי, יהיה רשאי לפנות לממשלה כדי שתורה על מינוי עורך דין חיצוני. זאת, בניגוד להסדר הקיים היום, שלפיו רק היועמ"שית מוסמכת לאפשר ייצוג נפרד.
ההצעה מבקשת למעשה לערוך שינוי משמעותי במעמד ובאופי של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ראשית, היא תפצל את התפקיד לשניים: היועץ המשפטי לממשלה שיטפל אך ורק בתחום האזרחי־מנהלי, ותובע כללי שיטפל בכל התחום הפלילי, כולל כל ההחלטות על פתיחת חקירות והעמדה לדין.
במקביל, תתבטל משרת פרקליט המדינה, ופרקליטות המדינה תתפצל: חלקה הפלילי יהפוך ל"תביעה הכללית" בראשות התובע הכללי. חלקה האזרחי יישאר "פרקליטות המדינה" בראשות היועמ"ש.
שני שינויים דרמטיים
שנית, ההצעה משנה באופן דרמטי את משך כהונת היועמ"ש ואת אופן מינויו. במקום כהונה של שש שנים, כפי שקיים כיום, היועמ"ש יכהן למשך תקופת כהונת הממשלה שמינתה אותו, וימשיך לכהן 100 ימים נוספים לאחר כינונה של ממשלה חדשה, עד שזו תחליט למנות יועמ"ש אחר.
שלישית, ההצעה מגדירה מחדש את תפקיד היועמ"ש ומטילה עליו חובה מפורשת "לחתור לסייע לממשלה ככל יכולתו בהגשמת מדיניותה ויעדיה, כפי שנקבעו על ידיה מזמן לזמן, במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו". כמו כן, ההצעה קובעת שחוות דעתו בכתב של היועמ"ש לא תחייב את הרשות המבצעת, שתוכל "במקום שראתה טעם לכך" לפטור את עצמה מהחובה הזו.
היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד הגורמים החשובים ביותר במערכת השלטון בישראל. הוא עומד בראש התביעה הכללית ומופקד על ההליכים הפליליים, מייצג את המדינה בערכאות אזרחיות ומנהליות, נותן ייעוץ משפטי לממשלה ולרשויות, מסייע בהכנת חקיקה, ובמובן הרחב - אמון על האינטרס הציבורי ועל שמירת קיום החוק במדינה.
מדובר במוסד שומר סף מרכזי בדמוקרטיה הישראלית, שסמכויותיו מעוגנות בכ־200 דברי חקיקה ובפסיקת ביהמ"ש העליון.
בחינה מחדש אחרי 25 שנה
חלק מהטענות שמושמעות בעד הפיצול גורסות כי בתפקיד הכפול קיים ניגוד עניינים מובנה: אותו אדם שאמור לייעץ משפטית לממשלה, עומד בראש התביעה שיכולה להעמיד לדין את חבריה.
הטענות המושמעות דורשות בחינה אמיתית, במיוחד לנוכח העובדה שבמדינות דמוקרטיות רבות בעולם קיימים מודלים שונים להפרדה בין התפקידים. השאלה האמיתית היא איך ומתי ראוי לערוך שינוי כה יסודי במוסד כה חשוב.
בפעם האחרונה תפקיד היועמ"ש נבחן באופן מעמיק לפני 27 שנים, כאשר ועדת שמגר - ועדה ציבורית־מקצועית בראשות נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס - עסקה בנושא והמליצה אז שלא לפצל את התפקיד.
בחלוף יותר מרבע מאה, ודאי שיש מקום לבחינה מחדש של השאלות כבדות המשקל. אלא שהדרך הנוכחית אינה הדרך הנכונה. התחולה המיידית שהצעת החוק מבקשת לקבוע, מעוררת חשש שלא מדובר ברצון לטפל בבעיות המבניות הקיימות, אלא בדרך עקיפה להדחת היועצת המשפטית המכהנת - מהלך שנבלם לאחרונה על ידי בג"ץ. תחולת הצעת החוק על היועצת המשפטית הנוכחית תוביל לכך שהמהלך ייתפס כבלתי חוקי, גם בעיני השופטים באגף השמרני בביהמ"ש העליון.
שינוי מבני כה יסודי במוסד כה חשוב מחייב הקמת ועדה ציבורית־מקצועית חדשה, בדומה לוועדת שמגר, שתבחן באופן יסודי ושקוף את כל ההיבטים: האם אכן נדרשת הפרדה? מהו המודל המתאים למציאות הישראלית? כיצד לשמור על עצמאות שני התפקידים ועל תפקודם כשומרי סף?
רק לאחר תהליך מקצועי כזה, שיניב המלצות מבוססות ויניח תשתית עובדתית מעמיקה - תבוא לעולם חקיקה שתשרת את המטרה האמיתית: חיזוק המוסדות למען אזרחי מדינת ישראל, לא החלשתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו