חשד לרומן ועימות אלים בין שכנות: בית המשפט זיכה את הנאשמת

חשד לרומן עם אבי המשפחה, עימות אלים בין שכנות והאשמות הדדיות- כך נפתח תיק פלילי שהסתיים בזיכוי מלא. בית משפט השלום בתל אביב קיבל את טענת הנאשמת שלפיה היא הותקפה על ידי המתלוננת ואמה על רקע קנאה וחשד לקשר רומנטי. השופטת תרצה שחם קינן קבעה בהכרעת הדין כי משיכת השיער שיוחסה לנאשמת נעשתה כהגנה עצמית.

על פי כתב האישום, המתלוננת שבה לביתה בשעות הערב ופגשה בנאשמת סמוך לדלת הדירה. בין השתיים התפתח ויכוח, שבמהלכו, כך נטען, מנעה הנאשמת מהמתלוננת להיכנס לביתה, משכה בשערה של המתלוננת, הפילה אותה לרצפה והכתה אותה באגרופים בבטן ובראש. עוד נטען כי בהמשך איימה עליה הנאשמת, וכשעתיים לאחר מכן הניחה בפתח הדירה מחברת נייר, תרסיס לקטילת חרקים ומצת - והציתה את המחברת.

התביעה ביקשה להרשיע את הנאשמת על בסיס עדויות המתלוננת ואמה, וטענה כי הודאת הנאשמת בכך שמשכה בשיער המתלוננת מלמדת על שימוש באלימות. לטענת המאשימה, גם מכלול הנסיבות סביב השריפה לכאורה מצביע על אחריותה של הנאשמת לאירוע ההיזק לרכוש.

הנאשמת, אם חד-הורית בת 44 הסובלת מנכות רפואית קשה, כפרה בכל המיוחס לה בכתב האישום. עו"ד עדן פולטקין, שייצגה אותה מטעם הסניגוריה הציבורית, טענה כי מרשתה היא עצמה הותקפה על ידי המתלוננת, אמה ואחיותיה של המתלוננת, על רקע חשד לרומן בינה לבין אב המשפחה. הנאשמת הודתה כי משכה בשערה של המתלוננת, אך טענה כי עשתה זאת אך ורק מתוך אינסטינקט של הגנה עצמית, לאחר שהמתלוננת רצה לעברה. היא הכחישה כל איום או מעורבות בהנחת המחברת והחומרים הדליקים בפתח הדירה.

לאחר שמיעת העדויות וקיום חקירות נגדיות, קבע בית המשפט כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסאות המתלוננת ואמה - הן בנוגע לאופן התקיפה, הן באשר למיקום האירוע, והן ביחס לאירוע השריפה הנטען. השופטת ציינה כי לא הוצגה תמונה ברורה של המתרחש, וכי לא ניתן לקבוע ממצאים מהימנים על סמך העדויות שנשמעו. עוד נקבע כי לא הובהר כיצד יכלו העדות להבחין במחברת ואף לקרוא מתוכה, שעה שעל פי חוות דעת שירותי הכבאות מדובר היה ב"ערימת נייר חרוך" בלבד.

בהכרעת הדין נקבע במפורש כי משיכת השיער מצד הנאשמת הייתה פעולה של הגנה עצמית, וכי נוכח הספקות הרבים והכשלים הראייתיים, לא הוכחו העבירות המיוחסות לה מעבר לכל ספק סביר. לפיכך הורה בית המשפט על זיכויה המלא מכל העבירות.