בפסק דין יוצא דופן שניתן השבוע בבית המשפט לשלום בתל אביב, זכה נאשם שזוכה מאישומים פליליים בפיצוי כספי של אלפי שקלים - אף על פי שמעולם לא נעצר או נאסר. השופט קבע כי הקובלנה הפלילית שהוגשה נגדו "נעדרת יסוד" ומהווה ניצול לרעה של ההליך הפלילי, בניסיון ללחוץ על הנאשם במסגרת סכסוך אזרחי מקביל.
המקרה עסק בסכסוך שכנים שהתדרדר להליך פלילי. הקובל הגיש קובלנה פלילית נגד שכנו, וייחס לו שני אישומים: איומים שארעו לכאורה, והתקנת מצלמת אבטחה שלטענתו פגעה בפרטיותו. אולם בהכרעת הדין בית המשפט זיכה את הנקבל מכל אישום, וקבע כי הקובלנה הוגשה ללא כל בסיס ראייתי.
לאחר הזיכוי, הגיש עורך דינו של הנקבל, עו"ד תומר אגזדה מהסנגוריה הציבורית, בקשה לפסיקת פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. עו"ד אגזדה טען כי הקובלנה הוגשה ללא ביסוס ראייתי והיא "באה לשמש כמנוף לחץ על תביעה אזרחית שהוגשה במקביל". לדבריו, הקובל בחר לעשות שימוש במוסד הקובלנה הפלילית שלא לשמו הוא נועד, ודבר זה צריך להשליך על גובה הפיצוי. עורך הדין עתר לפצות את מרשו על ימי עבודה שהפסיד בשל ניהול ההליך, והפנה לתקנות הרלוונטיות לעניין שכר טרחה.
מנגד, עורך דינו של הקובל טען כי הקובלנה הוגשה כדין, מתוך תשתית עובדתית ומשפטית מספקת, וכי היא הוגשה "לאחר שהרשויות והמשטרה לא פעלו על מנת לתת מענה לאזרח נורמטיבי שבוצעו כלפיו עוולות ומעשים פליליים". עוד טען עורך הדין כי יש לתת את הדעת להתנהלות הנקבל שעשה הכל כדי להאריך את ההליך ולבזבז זמן, ואף סבר כי לא רק שאין מקום לחייב את הקובל בהוצאות, אלא שיש לראות בנקבל כמי שאמור לשאת בהוצאות המשפט.
בפסק דינו קבע השופט אור ממון, כי מתקיימים שני התנאים הקבועים בסעיף 80 לחוק העונשין: לא היה יסוד להאשמה, וקיימות נסיבות אחרות המצדיקות הטלת פיצוי. השופט פירט בהרחבה את הקושי הניכר שעלה מגרסת הקובל ומראיותיו, וקבע כי באשר לאישום הראשון, ראיות הקובל בוססו על עדות יחידה, עדותו שלו, כאשר מדובר בעדות שלא ניתן בה אמון. עוד קבע השופט כי היו פערים משמעותיים בין העדות שמסר הקובל אל מול כתב הקובלנה, וכי הקובל מסר גרסאות כבושות, לא סיפק ראיה מרכזית והכרחית, וגרסתו היתה רצופה אי דיוקים.
באשר לאישום השני, קבע השופט כי הראיה היחידה שסיפק הקובל היא תמונה, שממנה עולה באופן ברור שהיא אינה תומכת בנטען בכתב הקובלנה וכי המצלמה שנראית בה לא הופנתה לשטחו של הקובל. מכך למד השופט שלא היה "יסוד להאשמה" בעת שהוגשה הקובלנה.
השופט קבע כי לא רק שלא היה יסוד להאשמה אלא שיש גם "נסיבות אחרות המצדיקות" הטלת פיצוי. הקובל, במסגרת סכסוך "אזרחי", ביצע לכאורה מעשים פליליים, וכאשר הנקבל הגיב לאותם מעשים והטיח אותם בקובל במפגש שהיה ביניהם, ואף התקין מצלמה כדי להגן על רכושו מפני פגיעה נוספת הקובל העליל עליו אישומים פליליים - גרם לכך שבוצעה חקירה על ידי המשטרה. אז גם החליט הקובל להגיש נגד הנקבל קובלנה פלילית, תוך מה שנראה לכאורה ניצול לרעה של הליך הקובלנה במסגרת המאבק האזרחי שבין השניים.
בפסק הדין התייחס השופט גם לטענות הקובל בדבר התנהלות הנקבל בהליך. השופט כתב כי נדמה שמדובר בטענות שכמוהן כ”זעקת הקוזאק הנגזל”, שכן הקובל הוא שפתח ההליך, איש לא כפה עליו לעשות כן, והנקבל נגרר להליך שלא ברצונו, ובדיעבד ללא יסוד סביר להאשמה. השופט קבע כי כמי שנגרר להליך פלילי, על כל המשמעות שצופן בחובו הליך שכזה, זכאי הנקבל בדין גם לייצוג, ובפרט לייצוג של הסנגוריה הציבורית, ולכן זכאי גם הנקבל לקבל הוצאות אם הוא עומד בתנאי החוק.
השופט התייחס להבדל המהותי בין גוף תביעה מדינתי שמגיש כתב אישום ובין הליך של קובלנה פלילית, והפנה לפסיקה קודמת בעניין. השופט ציטט מפסק דין קודם: “הסיבה המרכזית לצמצום סמכותו של בית המשפט בפסיקת פיצוי ו/או הוצאות לנאשם שזוכה נעוצה בצורך להבטיח את קיומה של תביעה חזקה אשר תוכל להלחם מלחמה יעילה בפשיעה הגואה”.
עם זאת, הוסיף כי “שיקולים כבדי משקל אלו אינם רלוונטיים כלל וכלל כאשר עסקינן בקובלנה פלילית פרטית, אשר מטבע הדברים תחומה מוגבל ומשתרע על מישור צר של שני גורמים פרטיים, ללא כל זיקה לאינטרס הציבורי בדבר העמדת עבריינים לדין”.
בסופו של דבר קבע השופט כי על הקובל לשלם לנקבל פיצוי בסך 6,256 שקלים, סכום שחושב בהתאם לתקנות סדר הדין הפלילי לפיצויים בשל מעצר או מאסר, למרות שהנקבל לא ישב יום אחד במעצר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו