נראה לכם שפוליטיקאי יחליט מי יהיה הפרקליט המלווה בחקירה פלילית מסוימת? זה לא יעלה על הדעת. עצמאות הפרקליטות בניהול חקירות פליליות היא אבן יסוד, הנטועה עמוק בפסיקת בג"ץ.
אם שר יחליט על זהות הפרקליט המלווה חקירה פלילית, הרי שכל אימת שהפרקליט לא ימצא חן בעיניו, הוא יוכל לייצר ניגוד עניינים מלאכותי ולהחליפו במישהו נוח יותר (ולא לשכוח שלא מעט מחברי הקואליציה נאשמים או נחקרים בפלילים).
כאשר קמה מניעה בשל ניגוד עניינים אצל פרקליט מלווה, הליווי עובר לגורם אחר שמוסמך לכך ואינו מנוע. אבל האם חוק שירות המדינה (סעיף 23) מתיר לשר לוין להחליט על זהות מי שילווה את החקירה - גם בהנחה שהיועצת המשפטית לממשלה מנועה מללוות את חקירת הפצ"רית בשל ניגוד עניינים?
בעיניי, לא.
הסעיף נועד למקרים שבהם נבצר מעובד ציבור לעסוק בתפקידו ואין גורם אחר שמוסמך לכך, או להתמודדות עם מצבי ניגוד עניינים שבהם נדרשת הסמכת השר לתפקיד מסוים (כלומר: אדם א' מוסמך לבצע פעולה אך מצוי בניגוד עניינים, ולכן השר מסמיך את אדם ב').
זה לא המקרה כאן, שכן בפרקליטות יש כבר גורמים מוסמכים שאינם מעורבים בפרשת הפצ"רית. למעשה, הסמכות הטבעית ללוות את חקירת הפרשה היא של הפרקליטות מלכתחילה, ולכן גם ללא מעורבות היועצת - החקירה תימשך בליווי פרקליט אחר.
לכן, לסיכום: השר לוין אינו יכול להחליט מי יהיה הפרקליט המלווה.
וזאת במנותק מן השאלה - האם השופט בדימוס קולה יכול לקחת על עצמו את ליווי החקירה. בעיניי, זה מעלה מורכבויות משפטיות אחרות, למשל (אך לא רק) בשל ייחוד העיסוק שבחוק.
גם אם יש מצבים שבהם אכן נבצר מהיועצת המשפטית למלא את תפקידה (למשל עקב מצב רפואי) ואז השר נדרש למנות זמנית אדם אחר כדי למנוע ואקום שלטוני - התערבות פוליטית בהחלטות הנוגעות לליווי חקירה פלילית מסוימת היא כבר סאגה אחרת לגמרי.
יש לשמור על עצמאותם של גורמי האכיפה מכל משמר, ובפרט מפני שיקולים פוליטיים. סמכות כזו אינה מתיישבת עם העיקרון הזה. זו נקודה קריטית בהיסטוריה, ולצערי אנו דוהרים למשבר חוקתי.
הכותב: פרופ׳ יניב רוזנאי
מנהל אקדמי משותף
מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים
אוניברסיטת רייכמן