בינואר 2022 הגיש אזרח סיני, בן 51, בקשת מקלט בטענה שהוא הומוסקסואל הנרדף במולדתו. שנתיים לאחר מכן, אותו אזרח ביקש להסדיר את מעמדו בישראל כבן זוגה של אזרחית ישראלית בת 62. הסתירה הבולטת בין שתי הבקשות לא נעלמה מעיני בית המשפט, שדחה את הערעור וקבע כי מדובר בניסיון לנצל את מערכת ההגירה "באופן ציני".
הסיפור מתחיל ב-2008, כשהאזרח הזר הגיע לישראל עם היתר עבודה בבנייה. כשההיתר פג ב-2021, במקום לעזוב, הוא החליט להישאר. מה שבא אחר כך מזכיר משחק של "נסה את מזלך": בדצמבר 2021 ניסה עם בקשה הומניטרית, שנדחה. בינואר 2022 גילה לפתע שהוא הומוסקסואל הפוחד לחזור למולדתו - גם זה לא עבד. בדצמבר 2023, הוא פגש ישראלית בת 62, אחרי פחות משנה של היכרות, הזוג כבר טען שהם חיים יחד ודרש מהמדינה להכיר בקשר. אלא שהייתה בעיה קטנה, האיש עדיין רשום כנשוי במדינת מולדתו ואב לילדה בגירה. ואז, בפברואר 2024, התגלה לו שהמיר דתו לנצרות - ושוב נדחה.
בית הדין לעררים לא חסך במילים כשתיאר את רצף הבקשות: "גרסאות רחוקות זו מזו". הדיין הצביע על כך שהאיש הגיש בקשות "בעילות שונות ורחוקות" - מהומוסקסואליות להמרת דת לזוגיות הטרוסקסואלית, והכל תוך שלוש שנים בלבד.
"השילוב בין גרסאות אלה, בעיתוי ובנסיבות שתוארו, יוצר קושי מהותי באמינות הטענות ובתום לבו של העורר", נכתב בהחלטה. בית המשפט כבר הורה לו לעזוב את הארץ עד דצמבר 2024, אך במקום זאת, הגיש בקשה חדשה להישאר.
רשות ההגירה סירבה בתוקף לדון בבקשה כל עוד הוא לא מקיים את פסק הדין ועוזב. בני הזוג ערערו, וטענו שהרשויות "מתעמרות" בהם ופוגעות בזכותם לחיי משפחה. הם אף טענו שההחלטה היא "סלקטיבית, עיוורת ומוטה" וכי הרשויות פועלות מתוך "זלזול והתעמרות מכוונת".
השופט עודד מאור לא התרשם. בהחלטה הוא תהה איך אפשר להתעלם מהסתירה הבוטה, אדם שלפני שנתיים טען שהוא הומוסקסואל החושש מרדיפה, ועכשיו טוען לזוגיות עם אישה. "המערערים לא מתייחסים לסתירה המובנית", קבע השופט ביובש, והוסיף: "המערער לא מתייחס לעניין זה כלל בערעורו ולא טען כי נתן הסבר". השופט ציטט מפסק דין קודם: "יהיו מקרים שבהם פיקציית הנישואין תצוץ ותיראה לכול במלוא כיעורה, גם בלא חקירה ודרישה מעמיקות".
אבל מעבר לסתירות, השופט הבהיר עיקרון חשוב יותר: "החובה לקיים פסק דין אינה עניין של בחירה. מדובר במרכיב הכרחי של שלטון החוק". הוא הוסיף בחריפות: "אי כיבוד פסק דין הוא גילוי חמור של פגיעה בשלטון החוק... ואין להשלים עם בחירה אם לקיים פסק דין או להתעלם ממנו, על מנת שלא נמצא נותנים ידינו לתרבות של אנרכיה".
המערערים ניסו לטעון לזכותם לחיי משפחה. השופט הכיר בחשיבות הזכות אך הבהיר: "אין למערער, שהוא אזרח זר, זכות קנויה להקים משפחה דווקא בישראל". הוא הדגיש שכאשר מתנגשות הזכות לזוגיות עם החובה לציית לפסק דין, "גוברת החובה לשמור על שלטון החוק".
השופט גם דחה את הטענה שיש כאן נזק בלתי הפיך. "לאחר שייצא מהארץ, תבחן הבקשה לעומקה, ובמידה כי המדובר בקשר כן אמיתי, יקבל אשרת כניסה מתאימה לישראל". במילים פשוטות: אם הקשר אמיתי - אין בעיה. תעזוב, תגיש בקשה כחוק, ותחזור. בית הדין לעררים תיאר את המצב בבוטות: "קיים חשש ממשי לשימוש ציני לרעה בנהלי הרשות". השופט מאור הסכים והוסיף שבנסיבות אלה, "בהן מוגשות בקשות שאינן מתיישבות האחת עם השנייה, הדבר מעורר חשש כבד כי המדובר בניצול ציני של ההליכים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו