שקיפות שלטונית לעיתים רבות אינה מובנת מאליה. כדי לקבל מידע על פעולות הרשויות ונבחרי הציבור נדרשים אזרחים, עיתונאים ועמותות להגיש בקשות רבות לחופש מידע, לעתור לבתי המשפט ולעיתים להיאבק על פיסות מידע מול תשובות חלקיות או פרטים מושחרים.
עו״ד אלעד מן, היועץ המשפטי של העמותה, שוחח עם "ישראל היום", כדי להסביר על החשיבות של עמותות חברה אזרחית במאבק הזה, מה אפשר ללמוד מהמידע שמתפרסם, מי מהגופים הציבוריים מצטיין בחשיפת מידע ומי פחות - וגם במה מתמקדת העמותה בימים אלה.
"החשיבות של יומן"
"אחד מכלי הפעולה המרכזיים של העמותה הוא בקשות חופש מידע, בעיקר יומנים של בעלי תפקידים. "אחרי עשרות עתירות יומנים, התגבשו תובנות גם מצד בתי המשפט על החשיבות של יומן", אומר מן ל"ישראל היום".
מעבר לחשיבות הנקודתית של פגישות בעיתויים מסוימים, "יש גם מימד של הבנה רוחבית על נושאים שמקודמים, סדרי עדיפויות, השוואה של מה שהובטח לפני בחירות למה שנעשה אחרי בחירות, השוואה בין בעלי תפקידים דומים".
דפוסי עבודה בעייתים: "ראינו הרבה יומנים ביזאריים שמביאים למסקנה שרוב הזמן של אותו בעל תפקיד לא מושקע בעבודה שאמור לבצע", מספר מן. "ראינו גם שרים שהיו שרי חקלאות או שרי בריאות והתעסקו בנושאים אחרים - בהתיישבות, בכספים מגזריים ולא בתפקיד שהם אמורים לשרת את הציבור״.
תגליות מדאיגות
"היו יומנים שנמסרו לנו מספר פעמים עקב האופן שבו הם נמסרו, כמו למשל היומן של מירי רגב - ראינו יומנים שבהם הוסיפו פגישות או שינו פגישות".
הוא נותן דוגמה קונקרטית: "הייתה פרשה מפורסמת של היומן של גילה גמליאל שבה הופיעו פגישות שבסנכרון מול יומנים אחרים הסתבר שלא יכלו להתקיים. אני מכיר יומנים גם של פקידי בכירים שבהם הוסיף בכיר מסוים במשרד האוצר פגישות ליומן שלא התקיימו כדי להראות שהוא עובד, למרות שהפגישות בפועל לא התקיימו".
הגבול בין הפרטי לציבורי
"אנחנו מודעים לכך שגם אנשי ציבור זכאים למרחב פרטי, גם אם מצומצם. אבל מה שקשור לספירה הציבורית חייב להיות חשוף. למשל יומני רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, – יש לה משימות רשמיות ואירועים ציבוריים, אנו סבורים שהחלק הזה מהיומן שלה צריך להתפרסם ולכן נזמן מהלך משפטי בהקשר הזה".
העמותה מנהלת גם ויכוח ארוך על יומני חברי הכנסת. "אנחנו חושבים שהגילוי צריך להיות מוגבר יותר, לפחות בקשר לחברי כנסת. היום כבר אין ויכוח שיושבת ראש הכנסת חושפת יומנה ואולי חלק מהסגנים, אבל זה הרבה יותר וולונטרי, תלוי ברצון הטוב של חברי כנסת לשתף את לוח הזמנים שלהם, כשהטיעון מנגד הוא שזה יפגע בחופש הפרלמנטרי שלהם".
"השתמש בכלי נשק"
"הייתה לנו פרשה לפני כשנה עם תמונות מסיורים שהשתתף בהם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. לא רצו לחשוף בפנינו מכיוון שהוא השתמש בכלי נשק והשתתף במטווחים והיה לזה תיעוד מצולם והמשטרה לא רצתה למסור את זה״, מתאר מן.
"בסופו של דבר, אחרי מספר סבבים של התכתבויות והעמדה על זכות לקבל את המידע, עם האיום של בית משפט ברקע, מסרה המשטרה את התמונות והן פורסמו. יש לדברים האלה ולהתעקשות הזאת חשיבות מאוד גדולה לדיון הציבורי".
"אחד מהדברים שאנחנו חשבנו שמוצדק לעשות והתעקשנו עליו זה נושא של פרסום יומני היועצת המשפטית לממשלה, שמלכתחילה היו אמורים להתפרסם באופן יזום והדבר הזה לא קרה. אחרי שיח ארוך עם משרד המשפטים - ואנחנו משתדלים לנהל עם כל הגורמים שיח לפני שאנחנו מגיעים לבית משפט - חשבנו שבמקרה הזה של פרסום יומני היועצת המשפטית לממשלה השיח לא הצליח להביא לתוצאה שאנחנו חשבנו שהיא מובנת מאליה, זאת אומרת פרסום יזום בקצב סביר של היומנים".
הם נאלצו להגיע לבית המשפט: "ובית המשפט סמך את ידיו על ההסדר שהגענו אליו עם היועצת המשפטית לממשלה שגם סגר את הפער של מה שלא פורסם עד עכשיו וגם הכיל בפעם הראשונה בפסק דין התחייבות של גורם ציבורי בכיר לפרסם את היומנים שלו בלוח זמנים מוגדר ובאופן תדיר - זאת אומרת מעכשיו ועד עולם".
שקיפות מערכת הביטחון
"העמותה עוסקת רבות בנושאי המלחמה ובשקיפות במערכת הביטחון. כבר בתחילת הלחימה עמדנו על פרסום נתונים רבים לציבור. גם הנתונים שמפורסמים היום באתר צה״ל – שלדעתנו אינם מספיקים – פורסמו בעקבות ההבנה שיש דברים שחייבים להנגיש".
מן מוסיף ביקורת: "בצה״ל זה מובהק – הוא גוף שאוהב לשלוט במידע. הוא רואה במידע נכס, ולא אוהב למסור אותו כשהשליטה אינה בידיו. אחרי מה שקרה בשנתיים האחרונות, בכירי הצבא חייבים להתייצב בפני הציבור ולעיתונאים – לא רק לשלוח סרטונים דרך דובר צה״ל, אלא לקיים תדרוכים מסודרים, לענות על שאלות, כמו שמצפים מראש הממשלה או משרי הממשלה".
על סדר היום גם נושא תיקי ההשקעות: "אנחנו פועלים גם בנוגע לתיקי השקעות של בכירי צה״ל – על בסיס פרשת דן חלוץ ותיק המניות מהעבר. יש על זה עתירה תלויה ועומדת, קיבלנו הבטחה לתשובה בקרוב ונראה אם זה יעמוד במבחן".
בנוסף, העמותה פועלת בעניין תאגיד השידור הציבורי: ״אנחנו עוסקים המון במועצת תאגיד השידור הציבורי. לטענתנו שר התקשורת, שלמה קרעי, מונע פעילות תקינה ומינויים. מנובמבר 2024 ועד היום – תשעה חודשים – המועצה משותקת, עם פחות משבעה חברים הקווריום החוקי הדרוש לפעולתה.
חשוב להבין שהבעיה לא התחילה רק בממשלה הנוכחית. כבר בתקופת יועז הנדל היה עיכוב במינוי של שלוש חברות מועצה שנבחרו על ידי ועדת האיתור. כיום חמישה מתוך שישה חברי המועצה מכהנים רק בזכות צווי ביניים של בג״ץ בעקבות עתירות שלנו. השר מינה יושבת ראש ועדת איתור חדשה ומבקש להדיח חברה נוספת, ככל הנראה משום שאינה מתיישרת עם רצונו.
אבל מדגיש כי לפי חוק השידור הציבורי סמכויות השר מוגבלות מאוד: שיקול הדעת שלו מצומצם ביותר, ורק במקרה של פגם יסודי בהליך מותר לו להתערב. הוא לא יכול לבחור את המועמדים בעצמו אלא רק לאשר את המלצות ועדת האיתור.
החשיבות בעבודה התקינה והעצמאית של מועצת התאגיד היא קריטית. המועצה היא זו שמתווה את מדיניות התאגיד לטווח הארוך ומפקחת על פעולות ההנהלה ואופן היישום של החוק והחלטות המדיניות. שיתוק שלה מהווה פגיעה אדירה ביכולת לקיים שידור ציבורי עצמאי, חזק ואפקטיבי – ונדמה כי לשם מכוון השר בשלל הקשיים והעיכובים שהוא מערים על הליכי המינוי".
"קו פוליטי"
"עולם החברה האזרחית הוא מגוון ולפעמים יכול להיות שפעולה של עמותה משתלבת עם קו פוליטי מסוים. אבל צריך לשפוט כל מקרה לגופו ולבחון לאורך זמן האם הפעילות עניינית או מוטה".
מן נותן דוגמה ממקרה בממשלה הנוכחית: "בפרשת המינוי של אודליה מינס לממלאת מקום יושבת ראש הרשות השנייה, אנחנו התייצבנו כידידי בית משפט ויצגנו עמדה שלפיה התזה המשפטית שהוצגה על ידי היועץ המשפטי לממשלה היתה פחות נכונה. בית המשפט קיבל את הניתוח שלנו ואמר שהמינוי צריך להתקדם".
הוא מדגיש שהעמותה פועלת מול פוליטיקאים מכל הקשת: "אני חושב שלאורך זמן גם בנושא חופש המידע הוכחנו שאנחנו יכולים לפעול במקביל ובלי שום הבחנות מפוליטיקאים מכל המחנות, כמו ראש הממשלה הנוכחי וראשי ממשלה קודמים ורעייתו ובנט ולפיד, באותו זמן ובאותם נושאים".
מן מבחין בין פוליטיקה רחבה למפלגתיות: "צריך גם להבחין בין פוליטיקה במובן הרחב שלה לבין נושאים מפלגתיים אולי, או זהות מפלגתית. ולפעמים יש פה ביצה ותרנגולת שאנשים נתפסים אליה".
"אנחנו לא חושבים שזיהוי עם עמדה כזאת או אחרת הוא משהו רע, כל עוד הוא ענייני וכל עוד בכל מקרה ומקרה נעשה ניתוח אמיתי ומבוסס של העמדה", המשיך. "זה שהתוצאה הסופית דומה למישהו שאומר את זה ונמצא גם במערכת הפוליטית, זה לא צריך להיות השיקול. השיקול צריך להיות עצמאי ומקצועי".
מן מסכם: ״המשמעות של חופש התקשורת ושיח דמוקרטי הוא שהם צריכים להיות מבוססים על עובדות ובשיתוף הציבור. ככל שהדיון הציבורי יתבסס על מידע אמיתי ולא על השערות, ספקולציות או מניפולציות של גורמים חיצוניים - כל אזרח יוכל לבסס את עמדתו על נתונים אמיתיים. כך נוכל לטפל בחלק מהתופעות הבעייתיות שאנחנו רואים היום. זה משהו שחשוב לנו להמשיך לעשות ולהתעקש עליו בכל יום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו