זה התחיל כמו סיפור מוכר, של משפחה ישראלית שננטשה בחו"ל בתחילת המלחמה, אך התגלה כתרמית.

משפחה שבחרה להישאר בארצות הברית "עד סיום המלחמה", ניסתה להוציא מחברת תעופה "אייר קנדה" עשרות אלפי שקלים בטענה שנטשו אותם ולא סיפקו טיסה חלופית. השופטת אביגיל אלון-קרפלד דחתה את בקשתם וציינה כי "מדובר בתביעה שהיא לא פחות מעזות פנים".

המשפחה, שכללה זוג הורים ושלושה ילדים קטנים, הגישה שתי תביעות נפרדות בסכומים של כ-31,000 ו-38,000 שקלים בהתאמה, בטענה כי חברת התעופה "נטשה" אותם בארצות הברית למשך שלושה חודשים ולא סיפקה טיסה חלופית.

לפי העובדות שהוכחו בבית המשפט, המשפחה נסעה לארצות הברית לסייע בטיפול רפואי בסבתא. הטיסה חזרה הייתה אמורה להתרחש ב-9 באוקטובר 2023 מוושינגטון לת"א דרך פרנקפורט, אך בוטלה על ידי חברת "יונייטד איירליינס" יום קודם לכן, ב-8 באוקטובר.

"פיצוי לדוגמא"

התובעים טענו כי נאלצו להישאר בארצות הברית עד ה-16 בינואר 2024, ותבעו החזר הוצאות עבור מזון, לינה, בגדים, הסעות ובריאות. בנוסף תבעו "פיצוי לדוגמא" בסכומים נפרדים 5,000 שקלים בתיק אחד ו-19,000 שקלים בתיק השני עבור אותה משפחה.

השופטת אלון-קרפלד קבעה כי התובעים פיצלו באופן מלאכותי ואסור תביעה אחת לשתי תביעות נפרדות, תוך הסתרת עובדה זו מבית המשפט. היא ציינה כי "עילת התביעה זהה ושהסעדים בתביעות שלפני פוצלו באופן מלאכותי ואסור". השופטת דחתה על הסף את התביעה השנייה בטענה לפיצול מלאכותי.

הנתבעת, חברת אייר קנדה, טענה כי מדובר ב"ניסיון פסול וחסר תום לב לקבל ממנה כספים שאינם מגיעים להם על פי כל דין" ושהתביעות מהוות "שימוש לרעה בהליכי משפט". הנתבעת הציגה רישומים מחברת יונייטד איירליינס המעידים כי התובע עצמו הודיע ב-9 באוקטובר שיצור קשר להזמין טיסה חלופית רק "בסיום המלחמה".

כמו כן, התברר שהוצעה למשפחה טיסה חלופית לנקודה קרובה לישראל, אותה דחו בטענת חוסר כספים. השופטת קבעה: "התברר שהיה מדובר בבחירה להישאר בחו״ל עד לסיום המלחמה בין אם מסיבות משפחתיות ובין אם בשל המלחמה. בנסיבות אלה אין מקום להשבת הוצאות או פיצוי בגינן".

מלחמה אינה תירוץ

בהקשר לטענת התובעים כי "מלחמה" אינה תירוץ תקף לביטול טיסה, ציינה השופטת כי ב-10 בפברואר 2025 עבר חוק חדש - "חוק שירותי תעופה", הקובע הוראות שעה שפוטרות חברות תעופה מחובת תשלום פיצויים בתקופה שבין 7 באוקטובר ל-30 בנובמבר 2023 בדיוק התקופה שבה התרחשה הטיסה המתוכננת.

השופטת לא חסכה ביקורת חריפה על התובעים ועל אופן ניסוח התביעה. "נטען, כי הנתבעת בחרה שלא לטוס מכיוון שעלות הביטוח שלה עלתה, שהנתבעת בחרה לנטוש את נוסעיה בשעת הצורך ושהחלטתה הייתה עסקית בלבד", כתבה.

"התובעים היו רשאים כמובן לבחור להישאר בארה״ב בשעתה הקשה של מדינת ישראל הנאבקת על קיומה, ועדיין נאבקת, אך לא היה מקום לכך שידרשו מהנתבעת לממן את הוצאות בחירתם זו. מדובר לדעת ביהמ״ש בתביעה שהיא לא פחות מעזות פנים", היא סיכמה.

התובעים חויבו בסופו של דבר לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים - 2,000 שקלים לנתבעת ו-1,000 שקלים לאוצר המדינה. השופטת קבעה כי הגשת התביעות בנסיבות אלה מהווה "ניצול לרעה של מערכת המשפט".