סיוע הומניטרי הפך למלכודת עבור קטין בן 16 ודודו מרצועת עזה, שנעצרו על ידי כוחות הביטחון בעת קבלת מזון ברפיח - ומאז מוחזקים במקום לא ידוע למשפחתם.

עתירתם של בני המשפחה לקבלת מידע בסיסי על מקום המעצר נדחתה בבג"ץ, שהותיר אותם ללא תשובות, תוך הפניה לדיון עקרוני נפרד המתנהל במקביל בנושא דומה.
בתחילת חודש יולי נעצרו קטין בן 16 ודודו, בסמוך לנקודת חלוקת הסיוע ההומניטרי בצפון-מערב רפיח.

מוחזקים שלא כדין?

קרובי המשפחה פנו למשרד התיאום בבקשה לקבל מידע על העצורים ולתיאום פגישה עם עורך דין, אך קיבלו מענה שלפיו הוחלט על מניעת מפגש עם עורך דין עד ליום 20 באוגוסט 2025.

העותרים טענו כי מכוח הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי מוטלת על הרשויות חובה למסור מידע באשר לזהות המחזיק בעצור. הם ביקשו מבית המשפט להורות למשיבים להודיע למשפחה בידי מי מוחזקים העצורים, היכן הם מוחזקים ומכוח איזה דין, וככל שהם לא מוחזקים כדין, להורות על שחרורם.

המדינה הגיבה כי דין העתירה דחייה על הסף. המשיבים טענו כי העותרים מוחזקים מכוח אסמכתאות חוקיות לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים מ-2002, וכי הממונה על החזקתם החליט על מניעת מפגש עם עורך דין בהתאם לחוק.

המדינה הוסיפה כי החוק אינו קובע הוראות בנוגע למסירת הודעה על מקום הכליאה, וכי לא מוטלת חובה למסור מידע במענה לפנייה ישירה מטעם בני משפחה.

"אסמכתא חוקית למעצר"

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין, קבע יחד עם השופטות יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ כי "משעה שנמצא כי קיימות אסמכתאות חוקיות למעצרם, הסעד שעניינו שחרור העותרים התייתר".

השופטים ציינו כי הסעד העקרוני הנוגע לקביעת הגורם האחראי על מסירת מידע נדון במסגרת הליכים מקבילים אחרים.

בית המשפט הדגיש כי בנסיבות העניין, כאשר ההחלטה בדבר מניעת מפגש העותרים עם עורך דין אמורה לפוג ב-20 באוגוסט 2025, ונוכח זהות הטענות בין העתירה הנוכחית לבין הליכים מקבילים, אין תוחלת באיחוד ההליך או בהותרתו תלוי ועומד. השופטים ציינו כי "ההכרעה בהליכים המקבילים תהיה רלוונטית גם למקרה זה וגם לעצורים נוספים".

העתירה נדחתה ללא צו להוצאות, כאשר בית המשפט הפנה לכמה מקרים דומים שטופלו בחודשים האחרונים ובהם התקבלו החלטות דומות בנוגע לעצורים תושבי רצועת עזה.